לירון כהן בקראקוב: "כשמינוס 2 בחוץ זה יום יפה"
רכזת נבחרת הנשים מספרת על החיים בפולין ("חשוב להתנסות ברמות האלה"), ההעפלה לרבע הגמר היורוליג ("הפתענו אפילו את עצמנו"), חזרה לארץ ("לא מיציתי עדיין"), אי הצלחת ליגת העל הישראלית ("אין עם מי להזדהות") וההימור שלה לאלופה
כהן בת ה-27 היא אחת מארבע השגרירות שלנו ברחבי אירופה, אבל גם הוותיקה מכולן. בשלוש השנים האחרונות היא הספיקה לזכות בתואר רכזת השנה בליגה הספרדית (במדי לאון), לזכות בגביע הסלובקי (עם קושיצה), לעשות גיחה קצרה לטורקיה (בשיקטאש) ולנחות הקיץ בליגה הפולנית, הנחשבת לאחת החזקות ביבשת, בוויסלה קראקוב.
בינתיים המאזן של כהן וקראקוב מדבר בעד עצמו. תשעה נצחונות מעשרת המשחקים בשלב הבתים ביורוליג ("אני חושבת שהפתענו אפילו את עצמנו"), יתרון ביתיות עד הפיינל-פור ועלייה לרבע גמר המפעל. עם ממוצעים של 10.8 נקודות, 4.8 אסיסטים ו-4.4 ריבאונדים לערב, גם אתם הבנתם שהרכזת הישראלית היא בורג מרכזי בהצלחת הקבוצה.
חזרה לארץ? אלה צמד מילים שלא תשמעו ממנה, לפחות לא בשנים הקרובות. "בינתיים אני מרגישה שלא מיציתי את הסיפור של אירופה", היא מסבירה. "בסופו של יום, המטרה העיקרית שלי היתה לצאת ולתקוע יתד בקבוצות הטובות ביותר ביבשת. כל עוד אני יכולה לעשות את זה, ארצה למצות את זה כמה שיותר".
- את חושבת שהשתפרת בשלוש השנים הללו?
"לצד הכישרון חשוב שכל שחקן ברמות האלה יוכל להתנסות ולשחק בליגות הכי חזקות ובמפעלים הכי יוקרתיים. בשנים האחרונות שיחקתי בליגה הספרדית , בקושיצה במסגרת היורוליג, זמן קצר בליגה הטורקית ועכשיו בליגה הפולנית וביורוליג. מדובר בקבוצות חזקות, ותיקות ומבוססות - זה אומר שאני משחקת עם שחקניות מהטופ ומתאמנת עם מאמנים מהשורה הראשונה בסטנדרטים מקצועיים הכי גבוהים שיש. לשחק במקומות האלה זאת זכות גדולה והדרך הכי טובה לשפר את עצמך".
"אני יכולה להגיד היום שאני זוכה להערכה מצד מאמנים ואנשי מקצוע בענף, וזה בא לידי ביטוי באספקטים שונים: קבוצות שמות עליי דגש בהגנה, ובשלוש שנים האלה מועדונים החתימו אותי בתור רכזת ראשונה ומתייחסים אליי כאל פקטור מרכזי בסגל שהם בנו".
- וגם אולמות מפוצצים הם חלק מהכיף של לשחק באירופה?
"זה אחד הדברים שמאוד מלהיבים אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת הרבה קהל. כדורסל זו הצגה. ככל שיש יותר אוהדים, כך גם יותר כיף. מכל הקבוצות ששיחקתי בהן, אלה של קראקוב הם הכי טובים. האולם שלנו מפוצץ ב-2,000 איש כל משחק. כך שמהבחינה הזו האווירה היא נהדרת. צר לי שבארץ זה לא כך".
- ולמה זה?
"זה נושא שלם שאני יכולה לדבר עליו שעות, אבל אני חושבת שקודם כל בליגה בארץ אין עם מי להזדהות, אין שחקניות שמשחקות במועדון במשך שנים. אפילו את הזרות שמגיעות קבוצות מחליפות כמו רכבת. זרה אחת באה ביום שני, אתה לא יודע אם היא תישאר עד חמישי. אנשים באים לראות משחק ורוצים לראות את השחקנית הישראלית על המגרש. פחות את הזרה שקולעת 20 נקודות ושנה אחר כך כבר לא בישראל. צריכה להיות הזדהות מסוימת עם מועדון וזה משהו שאין אצלנו".
- אז מה צריך לשנות, איפה נעוצה הבעיה המרכזית שלנו?
" הבעיה המרכזית נעוצה בתפיסה החינוך ובהתייחסות לספורט בארץ. הספורט לא מוטבע בתרבות שלנו. בספרד למשל ההתייחסות לספורט היא כאל דרך חיים, מתחנכים על דרכיו וכסף גדול מושקע בספורט, כל אלה ביחד שמים את הספורט במקום הגבוה שהוא ראוי לו בעיניי. בעיה שנייה קשורה לתרבות האינסטנט הישראלית, אנחנו מחפשים המון קיצורי דרך ולא מבינים שכדי להגיע לרמות הכי גבוהות צריך לעבוד קשה. אי אפשר לקפוץ 100 שלבים בסולם בשנה אחת. לנו אין את הסבלנות הזו. אנחנו רוצים להגיע מהר למעלה ולהצליח".
- מה עם געגועים לארץ?
"בטח שיש. למשפחה, לחברים, לאוכל ולאלף ואחד דברים אחרים. אבל אני יודעת שבשביל להצליח ברמות האלה, זה מה שמצריך ממני. זו המטרה שהצבתי לעצמי מגיל צעיר ואני עושה הכל כדי לעמוד בה".
- למה את הכי מתגעגעת?
לים, לשמש, לאוכל, לאווירה בארץ ולאנשים שאני הכי אוהבת, שחסרים לי כאן".
שבוע ממוצע עבור כהן יכול להתנהל בדרכים. בשבת משחק ליגה בעיירה שאולי, הנמצאת מרחק שש שעות מקראקוב. ביום רביעי טיסה למשחק חוץ ביורוליג וכך חוזר חלילה, מדי שבועיים לפחות. "זה לא סדר יום שלא מאפשר לך לבלות, אבל ההתעסקות שלי פה היא בכדורסל נטו. אנחנו כמעט כל יום באימון בוקר, בצהריים אוכלים ונחים, ובערב עוד אימון של שעתיים".
"אנחנו גם הרבה בנסיעות. משחקי חוץ בפולין הם לפעמים מסע של שש שעות באוטובוס לכל צד, כך כשחוזרים הביתה לרוב רוצים לנוח ולאכול כמו שצריך. אין זמן לצאת ו'לקרוע' את העיר".
- נתקלת באנטישמיות נגדך בשנים האחרונות?
"ממה שאני שומעת וקוראת ברור לי שיש אנטישמיות, לשמחתי לא נתקלתי בה באופן אישי גם בתקופה ששיחקתי בטורקיה".
- את עוקבת אחרי הליגה שלנו, מי לדעתך תלך עד הסוף?
"אני עוקבת כמובן אחרי הליגה בארץ, אשדוד מפתיעה אותי לטובה. יש שם חיבור שמצליח. יחד עם אשדוד כמובן יילכו רמת השרון ורמלה ששומרות על המקום שלהן בצמרת".
- ומי תזכה בתואר?
- "לרמה"ש יש שלד מצוין, היא תלך עד הסוף לטעמי. מדובר במועדון שאני מכירה באופן אישי והיה חשוב שימשיך וישתלב באירופה. יש שם את כל מה שצריך כדי להצליח, לצערי גם הן נפגעו מהמצב הכלכלי בעולם שפוגע בהכרח גם בספורט".
לפנייה לכתב/ת 
