לעילוי נשמתן של שמונים מכשפות

"בלי לחשוב שאני יכולה בהילוך חוזר ללמוד מזה משהו"

יש תחנות בתורה שמתעכבים בהן שנה אחר שנה, כמו אותו מקום בו נעשה לנו אסון גדול ונצלנו ממנו בשן ועין. כמו שמלטפים צלקת ישנה בגוף. כמו חבר שעשינו לו עוול נורא ואנחנו שבים ומבקשים סליחה. כמו כשמצטערים על כך שפעם פצענו לעצמנו את הנשמה.

מדי שנה, בפרשת משפטים הגדושה כל טוב, אני נעצרת ליד אנדרטה אחת המושלכת כמעט בשולי הדרך של הפרשה, האנדרטה למכשפה (כב, יז):

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:

מתחתיה, צמוד-צמוד, נמצא באופן לא מפתיע הצווי הבא (כז, יח):

כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת:

בבקשה שתגידו לי שזה סתם; שהקביעה הראשונה היא סתם, והקביעה השניה היא סתם והקשר בין שתיהן הוא ממש סתם.

הייתי כל כך רוצה לחשוב שזה סתם אבל אנשים ובעיקר נשים מסרו את נפשם, ולעיתים רבות יותר את כבודם בגלל הלא-סתם הזה, בגלל הפחד מה'אחרת' – הזרה, המפתה, המכושפת והם דורשים ממני להניח במרכז הדרך את האנדרטה הצבעונית של חייהם ומותם, לתת לה להתבונן עלינו, להזמין אותנו להתבונן על עצמינו מתוכה.

פרשת משפטים היא עבורי תמיד יד ושם למכשפה הבין דורית, לאשה שאיימה ונדרשה לרדת לשוליים, לאשה שסירבה ונדרסה.

"זו רשעות נשית, אני מגייסת פתגם לעזרת הבנתי"

ולמה מכל הדברים בתורה דווקא חוק המכשפה נכתב בלשון נקבה? 'מפני שרוב נשים מצויות בכשפים' (בבלי סנהדרין סז ע"א ומקומות נוספים).

במקורות התלמודיים כמה וכמה סיפורים אודות מכשפות. בשנה שעברה קראנו אחד, השנה אני מבקשת להוסיף עוד אגדת מכשפות תלמודית מפורסמת, וכך נאסוף את ספר המכשפות של היהודים. האמת כמובן היא שזה לא יהיה ספר המכשפות אלא ספר הכפשת המכשפות, סיפורים שנכתבו על ידי מי שהרגישו מאוימים מהנשים המכשפות, אך כפי שנראה המספרים המבוהלים לא מאוד שונים מגיבורות הסיפורים שלהם, ולכן אולי ניתן יהיה לגרד מתחת לשכבת ההשמצות את סיפוריהן של המכשפות.

"דומים לכל החיים האחרים אבל ריקים לגמרי"

נדמה לי שאת האפשרות שהחיים שלנו יהיו שונים ומלאים הציעו לעצמן ולנו המכשפות אלא שאנשי הממסד אוהבים שקט וסדר. "אתה חברה שלי"? אל תבלבלו את הממסד בחציית גבולות. או במילים אחרות: מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה כיוון שבמרחק מטר ממנה נמצאת בהלת: כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.

"וצולבת אותי מיד"

לאגדה המבוהלת והקורצת כאחד, כמה גרסאות ואני בוחרת להביא אותה כאן בגרסתו של רש"י (תוך השלמות מגרסת הירושלמי. וכדאי להשוות לגרסאות האחרות וגם ללמוד את האגדה בהקשר הסיפורי המלא שלה):

רש"י מסכת סנהדרין דף מד עמוד ב  

מה עשה (שמעון בן שטח על מנת להנצל מהעונש הצפוי בבית דין של מעלה)? כינס שמונים בחורים בעלי קומה, והיה אותו היום יום גשמים, ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית בתוכם ואמר להן הזהרו בהן שהן שמונים, ובשעה שתכנסו יגביה איש אחת מהן מן הארץ ושוב אין מכשפות שולטות בכם, ואם לאו לא נוכל להם.

הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם והניח הבחורים מבחוץ, אמרו לו: מי אתה אמר להן: מכשף אני ולנסותכם בכשפים באתי, אמרו לו: ומה כשפים בידך אמר להן: יכולני להביא לכם שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות ואף על פי שהוא יום גשמים, אמרו לו: הנראה. יצא לחוץ ורמז להם, הוציאו הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן ונכנסו, ואחז כל אחד את אחת מהן והגביה ויכלו להם והוציאום ותלאום כולם.

שמעון בן שטח, מגדולי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה וממעצבי התורה שבעל פה, מאוים בעונש שיקבל לאחר מותו כיוון שהזניח עניין דתי חשוב; במערה באשקלון נמצאות שמונים מכשפות 'משלנו' והוא לא עושה בהן דין.

למה עד עכשיו הזניח המנהיג היהודי את הסוגיה החשובה של מכשפות אשקלון? אולי הוא לא חשב שזה מספיק חשוב ואולי הוא קצת פחד מהן... ולמה יש מקום להניח שהוא פחד? כיוון שמהמשך האגדה אנחנו למדים שהוא נערך היטב למשימת לכידתן, והיערכות רצינית מלמדת על חשש רציני.

ביום גשום אחד מגייס שמעון בן שטח שמונים בחורים חסונים ופוקד על כל אחד לקחת כד ולטמון בו טלית. לאחר שיפגשו עם המכשפות עליהם להרים אותן מהארץ וכך לנטרל את כוחן. לילית, אם השדות, מאופיינת במגורים בעץ וביכולת התעופה הליילית שלה. מעניין לראות שהמכשפות מאופיינות דווקא בחיבור לאדמה. מה עושות המכשפות בלילות? בגרסת האגדה בתלמוד הירושלמי מתוארת פעולתן המסוכנת של המכשפות: אחת מהן בוראת בכישופיה פת, השנייה בוראת תבשיל והשלישית בוראת יין וכך, אחת אחת, הן יוצרות לעצמן במערה הסודית (שסיסמת הכניסה אליה היא: 'אוים אוים') סעודת מכשפות נהדרת. על פי אותה גרסה המכשפות גם די נהנות מחברתם של בחורים צעירים ומשום כך מצליח שמעון בן שטח לשכנע אותן להכניס את הבחורים למערה: "אני אביא לכן שמונים גברים שישְמחו וישמחו אתכן". המכשפות נענות להצעה (המלווה גם בסדרה של 'כאילו' כשפים) הגברים נכנסים, מרימים אותן, מנתקים אותן מכוחן האלהי, ולוקחים אותן היישר אל עמוד הצליבה.

"היא לא יודעת ואולי גם לא תדע שהיא לסבית שמעדיפה בחורים"

האויבים שאנחנו בוחרים לעצמינו דומים לנו להפליא וככל שנלחם בהם יותר כך יגברו נקודות החיכוך ויגבר הדמיון. שמעון בן שטח נדרש להלחם במכשפות אך על מנת להלחם בהן הוא חייב להתמודד עם הידיעה

(אותה היה מעדיף להכחיש) שיש להן כוח. על מנת להלחם בהן הוא צריך 'להכנס לראש שלהן' להכיר את מנגנוני הכוח והשליטה שלהן ולהפעיל למולן כוח דומה.

את המלכוד הזה היטיב להסביר אברבנאל בפירושו לפסוק שלנו: "אל תאמר בלבבך למה אהרוג אשה אחת על דמיונות והבלים שאין בהם ממש וכולם מעשה תעתועים ורעות רוח ומפני זה לא תמיתה" הנה המלכוד – בעצם הצווי להרוג את המכשפה טמונה ההכרה בכוחה, שאם לא כן, למה להיות מוטרדים ממנה בכלל! והכי מצחיק (או מזעזע) הוא ששמעון בן שטח עבר, בסופו של דבר על כמה איסורי תורה במסע הצלב שלו נגד שמונים המכשפות. הוא שאמר האברבנאל - מי שנלחם במכשפות מאמין במכשפות, אין מנוס מכך. מי שנלחם בנשים מאמין שיש להן כוח.

ועל פי אותו הגיון – מי שנלחם נגד משכב בהמה.... מה?

"קצת יופי הבל חן"

החן של המכשפות באגדה שלנו הוא שהן לא הזיקו לאף אחד. הן לא רצו כלום מאיש. הן חיו במערה סודית. קצת סעדו סעודות מכושפות, קצת נהנו מיין וקצת עלצו עם גברים מזדמנים. שום מלחמה, שום נסיונות כיבוש. בגלל שמונים נשים משעשעות באשקלון עומד שמעון בן שטח לאבד את ממלכת העולם הבא שלו. הן לא עשו שום דבר אבל הן איימו על הממסד הגברי. הן איימו על האמונה הממשטרת ש'בזעת אפך תאכל לחם' הן איימו על הסדר הטוב וזה לגמרי הספיק.

שלמה הרציג – אתה חברה שלי

כיוון שבזכותך יש עדנה מיוחדת לאחת מגדולות המכשפות שחיו בארץ הזו בשנים האחרונות - יונה וולך. 'מכשפה' כיוון שהמשוררת הזו הייתה מחוברת לכוחות היסודיים של הקיום – מיניות ומוות – בצורה קמאית, טבעית, עם מינימום של שליטה (שהכרחית בשביל ליצור) וגם כיוון שהיא הייתה מיסטיקאית גדולה שהאמינה בכוחן של המילים לפעול פעולות של ממש בעולם.

עולם המכשפוּת מאיים על ממלכת הסדר והפיקוח החינוכי כיוון שהוא מציע ממלכה אלטרנטיבית, הוא שואל על המיון והארגון של הממסד ובודק אם אפשר גם אחרת, הוא חי גם אחרת, הוא מוכיח שאפשר אחרת והאמת שלו מאיימת.

המורה עדנה רש – המכשפות זוקפות ראש בתודה.

ובבית המדרש של הטוקבקים

המורה עדנה רש – אולי תהיי המורה שלנו באחד השבועות הקרובים?

לך (וגם שאר החברות והחברים שרוצים ללמד כאן תורה) אני כתמיד ב-wg@netvision.net.il