מענה הולם לאנטי-ישראלים בחו"ל

תופעה לא ממש חדשה מקבלת לאחרונה מימדים מדאיגים: מפגינים "מטעם" מגיעים להרצאות של דוברים מישראל או כאלו התומכים בעניינם במדינות שונות בעולם ובעיקר בקמפוסים, ומשבשים בצעקות ובקללות את מהלך ההרצאה. מעבר להפרעה עצמה, מחזקת פעילותם באופן אבסורדי את הצד שכנגד ולא מאפשרת הצגה מסודרת של הטיעונים הישראליים מול ה"אנדרדוג" הזועק זעקתו.

התופעה שהיתה בתחילתה אותנטית וספונטנית, ביוזמתם של גורמים עוינים מקומיים, הפכה מאורגנת וממוסדת, וכלי שרת נוח בידי אויבי ישראל.

ישראל לא הגיבה ולא נערכה להדוף פעילויות אלו. כך נתנה פתח להתפשטות ההפרעות והתגברותן. בתוך כך הבינו גורמי ההסברה העוינים את הפוטנציאל הגלום בפעילות זו במסגרת לוחמה פסיכולוגית שהם מנהלים, במטרה להכפיש ולעוות את דמותה של ישראל עד כדי הטלת ספק בלגיטימיות שיש לקיומה בכלל.

הדבר מזכיר במידת מה את שהתרחש בגבול עם עזה. בתחילה שוגרו לישראל קסאמים מועטים. ערכו עלינו מעין ניסיונות קטנים, פה ושם, ברובם לעבר שטחים פתוחים, לא מאוכלסים. משלא נתקלו בתגובה ישראלית חד משמעית, היטו את הקסאמים לעבר ריכוזי אוכלוסין והגבירו את קצב שיגורם. נדרשו לישראל כשמונה שנים עד "שהתפוצצה", ונאלצה לצאת למלחמה שעל דעת מומחים ניתן היה למנוע אילו הגבנו בתחילת המתקפות.

היום, לכשמופיע דובר ישראלי או כזה המציג עמדה ישראלית - שר, ח"כ, קצין צבא בכיר, שגריר או איש אקדמיה, הוא נתקל בתגובה מאורגנת מראש של מטה המלחמה ההסברתית האנטי ישראלית שמאתר את המקום ואת מועד האירועים ונערך אליהם. אנשיו מגיעים כדי לחבל באירוע, לא לאפשר לדובר לשאת דבריו, לקחת ממנו את הבמה ולנצל את התקשורת הנמצאת במקום לסקר את מפגש. הם מגיעים עם דגלים, פריטי לבוש מתאימים ולעיתים מוכנים עם קריאות גנאי "מולחנות" ו"מתוזמרות" מראש, מה שלא משאיר ספק לגבי דרכי התארגנותם.

מפעילות ספוראדית הפכה התופעה למגיפה של ממש. אם ניתן לדברים להידרדר, יהיה קשה יותר ויותר להגיע לקהלים בעולם ולתת להם הזדמנות לשמוע את הצד שלנו באופן בלתי אמצעי.

לא ירחק היום ודוברים ישראלים לא ימצאו במה אפילו בקמפוסים מכובדים בעולם, שלא ירצו להוות זירת התגוששות ובמה לסקנדלים, כפי שראינו בזמן האחרון בקמפוסים בבריטניה (דני אילון) ובארצות הברית (השגריר מייקל אורן).

אילו נערכה ישראל והקימה גוף שהיה מתפקד כ"צבא הסברה לישראל", ניתן היה לטפל בבעיה מבעוד מועד ולמנוע התפשטותה והשתלטות עוינת על רבים מהאירועים בהם מתארחים נציגים ישראלים. לא מאוחר ועדיף מאשר בכלל לא.

יש להקים ארגון של תומכי ישראל, בעיקר סטודנטים בקמפוסים, שיגויסו ויתודרכו מראש, יפגינו נוכחות ויוכלו לעמוד חוצץ מול המפריעים. ארגון מפגיני הנגד, אמ"ן, יוכל לקום ולהתארגן בעזרת שרי ממשלה בעלי ניסיון כמו משה יעלון, יוסי פלד ודן מרידור ובייעוץ גורמים מתחום המשפט הבינלאומי הארץ ובעולם. אין ספק כי בכל קמפוס יימצא מנהיג מקומי שירים את הכפפה ואלפי צעירים יירתמו למשימה.