השיר שלנו
בלוח השנה הלועזי חוגגים את "יום האהבה", אבל מהו סוד הרגש הזה? ספר חדש מוצא את התשובה בשיר השירים (וגם את הגבר שפוחד ממחויבות - ובורח)
הכי הרבה מקום תופסת האהבה. כתבו עליה הכי הרבה מילים - בפתקים קטנים, בפואמות ארוכות, ברומנים עבים ובחיבורים מדעיים. היא צוירה הכי הרבה פעמים - על גזעים של עצים, בתוך מסגרות זהב, על קיר ברחוב ובתוך גלריות. היא נוגנה אינספור פעמים - בכלי מיתר אחד, בחליל או בקונצרטים גדולים. זה הרגש הראשון שנוצר, עוד לפני שלומדים לדבר ולפני שלומדים ללכת. היא נמצאת בכל מקום, אם נותנים לה להיכנס, ואחרי מחלוקות ארוכות היא נכנסה לה גם לקובץ ספרים מקודש: התנ"ך.
אחרי ספר איוב ולפני מגילת רות ניצבים שמונה פרקים קצרים נוטפים אהבה חושנית, ששום ויכוח על אודות משמעות התוכן לא יכול לשנות מילים בהירות כמו "מה טובו דודיך מיין". הפרשנות הקלאסית רואה במגילת האהבה של שיר השירים אלגוריה. האשה היא עַם ישראל והאיש הוא אלוקים. למעשה, אין פרשן יהודי אחד שפרש את הספר כפשוטו - וזוהי התפישה המקובלת באורתודכסיה.
"אהבת עולם אהבתיך", ספר חדש שיצא לאחרונה, מציע לקוראים של שיר השירים קריאה חדשה. ד"ר אליהו עסיס, ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן, עוקף את הפרשנות הקלאסית ורואה בשיר השירים יצירה ספרותית, שחושפת את סודה של האהבה.
לפי עסיס, לא מדובר כאן בסיפור עלילה, אלא בטקסט שדומה ליומן אישי, שבו בכל פעם אחד מזוג האוהבים כותב את הגיגיו. התוצאה היא מבנה פיסכולוגי, המתאר התפתחות רגשית בין האוהבים.
הדבר המפתיע שהיומן מתאר, לטענת עסיס, הוא כרוניקה של מערכת יחסים המוכרת לנו מתיאורים של מערכת יחסים בעידן המודרני: אישה מתחילה עם גבר, הוא משחק אותה קשה להשגה, מפחד מאינטימיות, הם מתקרבים - ואז אחרי שהם מגיעים לאינטימיות הוא נעלם ולא מתקשר.
רכבת הרים רגשית
לדעת עסיס, הספר מחולק לחמש יחידות שכל אחת מהן מתארת שלב נוסף בקשר החדש. בהתחלה יש לנו קשר בוסרי שבו האישה מחזרת אחרי הגבר. היא יוזמת, היא עורגת אליו ("ינשקני מנשיקות פיהו...על כן עלמות אהבוך ,משכני אחריך נרוצה"), אולם הוא מסרב ודוחה אותה מלפניו ("הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה... אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן"). בהמשך הוא כמובן מתחרט, מנסה לפצות על סירובו הראשון, הוא פונה אליה (" נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים"), אבל הפעם היא משחקת אותה קשה להשגה ומסרבת ("הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים....").
לאחר מכן אנו עדים לחיזורים הדדיים, אולם נראה שהאישה בשלה יותר לקשר, בעוד הגבר, כמה מפתיע, חושש מאינטימיות. או-אז מגיע השיא בצורת ההתקשרות בין הגבר לאישה שמתואר באופן מטפורי כמו חוויה בטבע ("באתי לגני... אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני"). מכאן הדרך היא רק למטה. שפל ביחסים. הגבר ביקר בגן, שתה, אכל ונעלם ("אנה הלך דודך... אנה פנה דודך"). הגבר
נעדר לחלוטין. גם בהמשך, כאשר האיש נזכר בה וכן עורג לחויה אינטימית - לפי עסיס יש כבר פחות התלהבות מצידו. למרות זאת, האישה מגיבה בהתלהבות ומזמינה אותו ("אני לדודי ועלי תשוקתו, לכה דודי נצא השדה... שם אתן דודי לך").
אם אתם מחכים עכשיו לסוף הטוב, תצטרכו להמשיך לחכות. לפי עסיס, הסוד שמגלה מגילת שיר השירים היא שאהבה אמיתית אי אפשר לספק, שהדלק של האהבה אינו תחושת הסיפוק אלא הערגה - ולכן אחרי כל שיא, יבוא שפל שלאחריו יבוא שיא חדש. והתוצאה היא שזה סיפור ללא סוף. מגילת שיר השירים, לפי עסיס, מסתיימת בציפייה, מאחר שסיפור האהבה בין השניים זה סיפור אהבה שאין בו שגרה, שלעד הוא ינוע בין סיפוק לחוסר סיפוק, בין ביקור נפלא בגנים ושתיית עסיס לבין קנאה קשה כשאול ופצעים.
אתם בטח מכירים את הסיפור.
- "אהבת עולם אהבתיך", מאת ד"ר אליהו עסיס. הוצאת "ידיעות ספרים".
לפנייה לכתב/ת 
