שתף קטע נבחר
 

הברק פגע, הרכבת איחרה - הנוסעים לא יפוצו

בליל חורף גשום חל שיבוש בתנועת הרכבות, דבר שגרם לחלק מהנוסעים לשכור שירותי מונית יקרים. בית-המשפט לתביעות קטנות קיבל את הטענה באשר לטיפול הלקוי של נציגי הרכבת באירוע, אך דחה את התביעה לפיצוי בגין האיחורים

ליל 23 במרס היה גשום מאוד, ופגיעת ברק שיבשה את התקשורת ברכבת ישראל ושיתקה את תנועת הרכבות. באותו לילה ממש, ביקשו כמה מלקוחות הרכבת לנסוע באמצעותה לנתב"ג. בשל הדמיון בין התביעות, דן בהן בית המשפט לתביעות קטנות בעכו במאוחד.

 

התובעים בתביעה הראשונה טענו כי רכשו כרטיסי רכבת כדי לנסוע לנתב"ג, אולם כשהרכבת איחרה, הודיע להם השומר כי היא לא תגיע, ונאמר להם שהם יכולים לפנות לתחנת חוף הכרמל.

 

התובעים נסעו במונית ספיישל לחוף הכרמל, אך גם שם נאמר להם כי הרכבת תאחר והם נאלצו להמשיך ולנסוע במונית עד לנתב"ג.

 

 

התובעים הלינו על כך שהמידע לא הועבר אליהם באופן יעיל ומיידי ע"י הממונה במקום, ובשל כך, תבעו 663 שקל בגין הוצאות המונית ו-6,000 שקל בגין עוגמת נפש כתוצאה מ"אירוע כמעט-תאונתי" שחוו באותו הלילה במונית.

 

התביעה השנייה: "שילמתי 500 שקל למונית"

התובעת בתביעה השנייה טענה, כי נאלצה לשלם 500 שקל למונית לנתב"ג בגלל אי הגעת הרכבת לתחנת נהריה, ולא יכלה להמתין לרכבת הבאה, בשל מועד הטיסה. בדיון עצמו התברר, כי לא התובעת היא שמיהרה לטיסה, אלא אורחת שלה, שנסעה לבסוף לבדה במונית לנתב"ג.

 

רכבת ישראל טענה מנגד, כי לא הייתה לה שליטה על פגיעת הברק ששיתקה את תנועת הרכבות, ואם לא הייתה מופסקת התנועה עלול היה להיגרם אסון. כן נטען, כי מנהל תחנת עכו הודיע בכריזה כי ניתן יהיה לעלות על הרכבת הבאה לנתב"ג, וכך פעלו מרבית הנוסעים.

 

מהעדויות שנשמעו בדיון עלה, כי בשל השעה המאוחרת והעומס לא ניתן היה לשלוח רכבת חלופית והפתרון היחיד היה להוציא רכבת מתחנת חוף הכרמל. מעדותו של מנהל תחנת עכו עלה, כי נאמר לנוסעים באמצעות מערכת הכריזה שהרכבת מבוטלת וכן צוינה שעת היציאה של הרכבת הבאה.

 

היה על מנהל התחנה לטפל בנוסעים באופן אישי

השופטת זהבה (קאודרס) בנר קיבלה את התביעה הראשונה בחלקה בקובעה, כי היה על הנהלת הרכבת לנקוט בכל האמצעים על מנת להבהיר לנוסעים שהרכבת לא תצא בזמן - "לא היה די בהכרזה הבודדת אותה הכריז מנהל התחנה", כך נפסק, "היה עליו לתלות שלטים מאירי עיניים ולחזור ולכרוז ההודעה על דבר ביטול הרכבת".

 

 

בנוסף קבעה כי היה עליו לצאת ממשרדו ולטפל בנוסעים באופן אישי. התביעה השנייה נדחתה במלואה, שכן התובעת לא הוכיחה כי היא ששילמה את עלות הנסיעה במונית וניזוקה בעצמה מהאירוע.

 

על כן פסקה כי על רכבת ישראל לשלם לתובעים בתביעה הראשונה 200 שקלים בגין "העדר התייחסות הולם וטיפול מתאים ואישי", אולם אין עליה חובה לפצות בגין אי יציאת הרכבת בזמן, שכן הוכח כי הדבר נגרם בשל בעיה בטיחותית.

 

לעיון בפסק הדין

 

לאתר המשפט הישראלי פסק דין 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בעיה בטיחותית. הרכבת
צילום: גילי סופר
מומלצים