שרה את האמת בעברית
עם רעב, ארוטיקה ואוצר מילים עשיר, מיכל גבע מחצינה באלבום הבכורה שלה את רצונה לחוות רגשות במלואם. אם רק תתרחק מבנאליות ומנייריזם, היא תצליח באמת להבליט את ייחודה
"יש לך ריח של אלוהים", שרה מיכל גבע בשיר "פה השמש" מאלבום הבכורה שלה, הנושא את שמה. כמו הדימוי הזה - עז, נועז ומעז לחרוג מאוצר המילים הפשטני המאפיין כרגע את המוזיקה הישראלית - כך גבע, יוצרת חדשה עם נוכחות מחדשת ועם אישיות מוזיקלית שמקרינה רעב ולא זחיחות ושביעות רצון עצמית, כמו רבים אחרים.
קולה של גבע מרגיש בבית בטונים הגבוהים וגם בנמוכים. יש בו ביטחון ויצריות, אך הילדותיות לעתים הופכת להתיילדות. ההפקה המוזיקלית (של בועז וולף) והעיבודים משרתים את העוצמה הרוקיסטית של שירתה, שנתמכת בגיטרות-בס-תופים, המעובים בקלידים (פסנתר, פנדר רודס) לצד כלי מיתר – יקירי ההפקות הנוכחיות.
גבע. תיאורים מקסימים לצד קלישאות (צילום: ניר גייגר)
הרוקיסטיות של גבע מתבטאת לא רק בהבעתה המוזיקלית, אלא גם בתכנים המחצינים את גישתה – לחוות את הרגשות במלואם. נעים להיווכח בכך, למשל בשיר "קפה": "ואם פרא, אז עד הסוף תלכי עם זה, ואם טוב לך – אל תפחדי שייגמר, ואם פחד – אל תטאטאי את זה מתחת ושימי בזה אהבתך". בשיר "פה השמש", היא לא חוששת אפילו לשהות עם אהובה ממש בתוך השמש.
הטוטאליות הזאת מתבטאת גם בשיר הארוטי "בוא עכשיו", שממש מדמה מעשה אהבה באמצעות המוזיקה והשירה, המתעצמות לעבר שיא. אחריו באה הנפילה השקטה והעצובה, עם תיאורים מילוליים קולעים כמו "הטרף הוא עכשיו טורף".
כן, גבע היא גם כותבת אינטליגנטית ורהוטה, רגישה לדקויות, כמו השמות המדויקים של הירח - לבנה וסהר זה לא אותו הדבר, היא שרה בשיר "הלוואי עלי". חבל שלצד תיאורים מקסימים כמו "נושב עלי זהב נקי", היא מועדת לתוך קלישאות שלא אמורות להיות חלק מכתיבה ברמתה, למשל חריזת "בוקר" ב"ביוקר" ("קרח") והבנאליות שבביטוי "להרפות מהמושכות" ("זעם"). בנוסף, דווקא על רקע המעוף והדמיון של כתיבתה, מצער היעדר הרעננות שברוב הלחנים.
"אני הולכת לשיר את האמת בעברית", מצהירה מיכל גבע בשיר "זעם". אבל היא לא דורשת התמסרות טוטאלית אליה, אלא דווקא מבקשת ש"תסגרו את האוזניים. אל תאכלו עם כפית". גבע אכן נמנעת מלהאכיל את מאזיניה בכפית ולא מתחנפת לאוזניהם, גם כשהיא מצ'פרת אותם ב"רומנטי" - דואט פופי נחמד עם עברי לידר.
האתגר של גבע הוא לחדד את ייחודה ולהיטהר מבנאליות, מנייריזם וליטוש יתר
(שעלול לשטח אותה ולטשטש את מקוריותה). כאן כבר נדרשת הפקה קפדנית יותר, שתזהה את המוקשים ותכחיד אותם, או לחילופין תעזור לה לפוצץ אותם באופן אפקטיבי. "את חיציי שילחתי לאדמה", היא מספרת בשיר "זעם". האם הם יפגעו ויהדהדו?
"מיכל גבע", מיכל גבע, "נענע דיסק"
