פרובוקטיבית? זה לא אני, זה הגוף שלי

כידוע, ממש כמו לחמוד גמדים, נשים בהיריון או כרותי גפיים – גם התלהבות מנשים שמנות נחשבת לסטייה. מקדישים לנו מדפים שלמים בחנויות פורנו, גברים מסוימים מביטים בנו במבטי "וואו, מעניין איך זה זז במיטה", ובאופן כללי אנחנו מעוררות תנודות קינק בלא מעט טיפוסים מפוקפקים שחושבים לעצמם כמה מסקרן יהיה לראות את כל העובי הזה חנוק בלטקס. מהמם.

נורא מביך לחשוב על הקיום שלי כעל פטיש של מישהו. כל מיני גברים שחושבים שלומר לי שהם חולים על שמנות זה חלק לגיטימי מהפור-פליי. עלובים מכולם הם הגברים שבטוחים שיהרוס אותי משמחה לשמוע שאני סטיית התקן שלהם. לא פעם

 נכפה עליי להשתתף בשיחות אבסורדיות לחלוטין עם בחורים שהיו בטוחים שאני הולכת להתעלף מרוב הכרת תודה בעקבות וידויי הנטיות שלהם. "את יודעת מה הכי משך אותי אלייך כשהכרנו?", שאל פעם איזה שהוא בחור עם חיוך של סבא חרמן. "נו, נו, תנחית את זה", החזרתי לו בהתלהבות של כלב ים מת ובליווי גלגולי עיניים אפילפטיים. "זה שאת מלאה, אני נורא אוהב נשים מלאות", פירגן הבחור את הפאנץ' ליין המפתיע עם מבט של "שיואו נכון שאת הרוסה עליי עכשיו?" וציפייה שאני ארד אוטומט על הברכיים ואפרגן לו את אחד מהאקטים ההורסים האלה שנשים שמנות ידועות בהן. עלוב.

בכלל, כל הקורלציה הזאת בין משקל למיניות גורמת לי לחשוב על דברים שאמרה ליאת בר-און, שטענה באיזשהו ראיון ש"סקסית" זה משהו שאומרים רק על דאבות, ושהיא רוצה שיגידו עליה "כוסית". כמה כואב, ככה נכון. אישית מאכזבת אותי בעיקר העובדה שבניגוד למה שאתם חושבים עליי, ערימת דדיים מתנפנפת בסבבה שלה שכמותי, לגמרי לא בא לי רוב הזמן על כל המיניות הזאת שצורת הגוף שלי כופה עליי לשדר. ואני אנצל במה זו כדי להזהיר שהזקנה הבאה שתבוא לסדר לי את המחשוף ברחוב חוטפת ממני ביס עם כלבת.

זה מאוד מתסכל, כשהגוף והלוק שלך יוצאים תמיד לפחות טיפה יותר פרובוקטיביים ממה שתכננת, ולא משנה מה את לובשת. כי הגוף שלך הוא פשוט כזה. פרובוקטיבי. יש משהו מעט לא סביר בלהאשים אותי בפרובוקטיביות, כשבעצם אין שום דבר שאני יכולה לעשות נגד הפיזיות המולדת של הגוף שלי. נכון, כשאני הולכת עם מחשוף זה כביכול מטריד, אבל מניסיוני, איכשהו, גם כשאני לובשת סוודר גולף יוצא לי מחשוף. ככה הגוף שלי נראה. ובאופן כללי, האם בגלל שאני שמנה וגדולת חזה נידונתי להיכחד מחום בקיץ הישראלי?! רוב הזמן, האאוטפיטים שאני בוחרת הם לא הרבה יותר פרובוקטיביים ממה שרוב פרחות הפריפריה הכחשניות מתירות לעצמן ללבוש. למה להן מותר לנשום בקיץ בעוד אני חייבת להיחנק בקרדיגן מעונב כדי לא להיחשב לפרובוקטיבית (או כמו שהצעתם בטוקבקים לטור הקודם, להיות האשמה המרכזית בתגובות שאני מעוררת)?

הפער בין מה שאני מתכננת לשדר בלבוש שלי לבין מה שמתקבל בעיני המתבונן מגיע לפעמים לרמות כמעט פתולוגיות. לפני כחצי שנה מצאתי בחנות נעליים

 ירושלמית זוג מגפיים אדומים שנורא נורא הזכירו לי זוג דומה שהיה לי בילדותי. תמימה ופעורה שכמותי, יצאתי לדלגג ברחוב עם מגפי הילדות הנוסטלגיים, תוך שכולי חיה בסרט ומאמינה בלב שלם שאני הכפילה המשכנעת ביותר של בילבי. ואז החל לנסוע אחריי בחור צעיר על אופנוע. לאחר כמספר דקות, הוא עצר לידי ושאל בשיא הרנדומאליות: "תגידי, אני יכול להיות העבד שלך?". שימו לב למוטיב הפטיש שלא מרפה מחיי. הבחור המנומס המשיך להחמיא לי על המגפיים האדומים ועל מה שנראה לו שאפשר לעשות איתם, ולי בעיקר לא היה מושג איפה אני אמורה לקבור את עצמי.

תמימה שכמותי, הייתי צריכה לנחש שאני לא יכולה ללבוש אדום ולהרגיש מתוקה ומטופשת. הרי כמו שתוכלו ללמוד בכל סרט ו/או חנות אירוטית סוג ע', הצבע האדום הוא צבע ששמור בלעדית לסקס ולתשוקה. שונאת את פרשנויות הצבעים הקלישאתיות האלו. אדום זה סקס, לבן זה חתונה, שחור זה מרזה. ממש.

ולאלו מכם שחושבים שמה שקרה לי נורא מחמיא, אז לא, זה לא מחמיא. זה לא מחמיא כשבחור חושב שרלוונטי לגשת אלייך ברחוב עם הצעות מיניות מפורשות. זה לא מחמיא כשהוא חושב שאת לא ראויה בכלל לסוג של "התחלה", וישר מתקיף אותך בהצעות בוטות ובלתי מרומזות בעליל. איכס.

להפתעתי, לאחרונה גיליתי ששמנות כפטיש זה בכלל לא קטע מיני אלא ז'אנר הוט קוטורי לכל דבר. דנה, אחת מהמכרות השיקיות ביותר שלי, בישרה לי לפני שבוע כמה אני מהממת בעיניה ובחרה להשתמש במילים מאוד מסוימות על מנת להביע את הערכתה. "נו, את הכי הורסת, את פטיש", טענה דנה בשיא הרצינות. חצופה! נורא כיף לדעת שעל סקאלת ווג ישראל הגעתי לליגת האוביס על כיסאות הגלגלים. לאחר התרעמות ושאר נביחות מצידי ניסתה דנה לתקן את הנזק בטענה שגם היא עצמה הגיעה לדרגת כמעט-פטיש בשנה שעברה, כשרזתה מאוד מאוד והייתה כמעט לגמרי אנורקסית. יופי דנה, יופי.

אגב, אני לא מאמינה שהגענו למצב שאני אשכרה יכולה לנחש מראש בדיוק מה אתם הולכים לכתוב בטוקבקים. ותיזהרו שלא לכתוב לי בתגובה "כן , גם אנחנו יודעים כבר מה תכתבי בטור!".

נשיקות.

שלא תפספסו חלילה, שמנו לכם את יעל גם בגדול (סטיילינג ואיפור: גאלה רחמילביץ' ל-GALA'STYLE; שיער: זאן יבוק; צילום: זיו שדה. שמלה, תיק ותכשיטים: קלבה, פפיון: קרן וולף; נעליים: מליסה לרשת סטורי; חגורה: גאלה רחמילביץ')

רוצים עוד? לכל הטורים של יעל