הפעם הדתיים ניצחו

התחקיר אודות יצחק לאור הסיח לרגעים אחדים את תשומת הלב מהפרשה המסעירה סביב הרב מוטי אלון. למרות ההבדלים בין שתי הפרשות, יש לא מעט קווי דמיון ביניהן המחייבים הפקת לקחים.

בשני המקרים מדובר בדמויות אליטיסטיות בקהילתם. כל אחד נחשב למעצב הערכים הדגול בקהילה שלו, "מלח הארץ", מן ההולכים לפני המחנה – זה במחנה הדתי לאומי וזה במחנה השמאל הנאור.

בשני המקרים נחשפו גילויים המעידים לכאורה על פער דיסוננטי בין ההתנהגות הוורבלית הנורמטיבית, לבין ההתנהגות היומיומית, מבחינת אחד בלב ואחד בפה.

בשני המקרים הסביבה החברתית הקרובה ידעה על הפער הדיסוננטי והעדיפה להתעלם ממנו, להשלים עמו או להדחיק אותו. גרוע מזה: בשני המקרים רבים מדי בסביבתם של הרב והמשורר נקטו סלחנות נדיבה כלפיהם עד כדי שיתוף פעולה להעלמת המידע מהציבור. היו שידעו והתלחשו על הרב המכובד והעדיפו להחריש אם מפאת חרדה לתדמית הקהילה כולה, או מחשש לפגיעה באחד האייקונים המרכזיים במחנה הדתי הלאומי.

ממש כך בקהילה החילונית: היו שהסבירו את הפער הדיסוננטי בין התנהגות פרועה לבין יצירה איכותית לסגנון החיים של הבוהמה, למסורת המצ'ואיסטית עוד מימי הזוהר של דן בן-אמוץ. הרי בלי תמיכה מחברים בשלבי ההגשה ובוועדת הפרס, לא היה זוכה לאור בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, לא פעם אחת אלא פעמיים.

כל מקרה מתחולל משבר ערכים עמוק בקהילה ולכן חשוב לבחון כיצד מתמודדים עמו.

מבחינה זאת, ישנם הבדלים אחדים בין שני המקרים, לפחות בתגובה הקהילה לבן הסורר. אלה הם הבדלים מאוד משמעותיים בין החברה האזרחית הדתית לבין החברה האזרחית החילונית.

לפי שעה, נראה שלחברה האזרחית הדתית יתרון ברור בטיפול במשברים פנימיים. היא השכילה להצטייד במספר מנגנוני תיקון פנימיים, שאחדים מהם משתתפים בפורום "תקנה". רק לאחר שהמנגנון הפנימי כשל בטיפול באמצעיו המוסריים, לא נותרה ברירה אלא להחצין את המקרה לציבור הרחב. יתרונו של מנגנון תיקון פנימי בכך שהוא מציע "הזדמנות נוספת" לנילון כדי שיוכל לתקן את דרכיו. אגב כך, מתעוררת שאלה שטרם נבדקה – כמה מקרים דומים או אחרים הצליח פורום "תקנה" בלהשיב סוררים לתקנתם?

לעומת זאת, בהעדר מנגנונים פנימיים יעילים, בהעדר "תקנה חילונית", החברה האזרחית החילונית פוסחת על השלב של תיקון עצמי מבפנים. לכן, היא חלשה יותר ונאלצת כל פעם מחדש להסתייע במישרין באמצעי התקשורת ולכבס את הכביסה המלוכלכת בפרהסיה. כידוע, לטיפול התקשורתי אילוצים משלו: הוא מוגבל בזמן, עד לפרשה הבאה, נוטה לטפל בתסמינים המתפרצים וממילא אין לאמצעי התקשורת הכלים המתאימים לטיפול מניעתי.

אפשר שההשוואה בין שתי החברות ודרכה של כל אחת להתמודד עם משבר ערכי עשויה להניב לקחים אף בדיעבד: אולי שגה בשעתו משה קצב שאצה לו הדרך ליועץ המשפטי לממשלה ולא פנה בשעתו לפורום "תקנה"?!

דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון