דובאי: רק משבר קטן וזה חולף

בניגוד לכל מערכת פוליטית שופעלת במדינה דמוקרטית, לשירות חשאי יש בעיה של פיקוח וחקירה. ישראל אינה היחידה שמסתבכת במבצעים וטעויות במערכת המודיעינית. גם ארה"ב כשלה מספר פעמים, והדוגמא הבולטת לכך היא הטעויות שהביאו לכך שלא מנעו את פעולתם של מבצעי הפיגועים ב-11 בספטמבר.

בישראל הבעיה חמורה יותר נוכח המלחמה המתמדת והצורך לפעול בתנאים מאוד מורכבים. איננו יכולים לדעת עדיין מי עומד מאחורי הפעולה, אבל אם ישראל מעורבת בה בכל צורה שהיא, שימוש בדרכונים, בזהות של אנשים, בפרטים מזהים של אזרחים מבריטניה ומאירלנד - בהחלט מצביע על טעות בביצוע. מצד שני, לעומת הניסיון הכושל של חיסול חאלד משעל, המבצע הצליח לפגוע במטרה.

לכן נדרשת חקירה כלשהי, על ידי תת ועדה של שירותים חשאיים של ועדת חוץ וביטחון שתקבע כללים כדי למנוע חזרה על אותן טעויות. ועדת חקירה לא פומבית תוכל לבדוק התנהלות, לאו דווקא פאשלות או טעויות. ישראל יכולה לטהר את שמה במקרים כאלה בעזרת ועדה כזו.

מההיבט הדיפלומטי, וכאמור בהנחה שישראל מעורבת בפעולה, בהחלט מאוד לא נעים להתנהל נוכח שימוש בזהויות של אזרחים בריטים, אירים ואחרים. זה גורם לאי נוחות כמו בתקריות דומות שבהן עשו שימוש בדרכונים זרים, למשל בתקרית בניו זילנד. אבל תפקידו של ארגון כמו המוסד הוא בעיקר להגן על האינטרסים החיוניים של ישראל, ומאוד יכול להיות שלא היתה דרך טובה יותר, אלטרנטיבית - למנוע מאותו בכיר כמו אל-מבחוח להמשיך לפעול, לארגן משלחות טילים ונשק. גם הבריטים יודעים זאת. הם גם יודעים שהמערכת הבינלאומית, אותם מבוגרים שאחראים ליציבות בעולם, מפחדים לפעול ומשאירים את ההחלטות הקשות למדינת ישראל.

דווקא מעצמה היא שאמורה לקחת על עצמה את הסיכונים האלה. דוגמא לכך ראינו גם בלבנון. החלטת האו"ם 1701, שכל המדינות הדמוקרטיות קיבלו על עצמן בסוף מלחמת לבנון השניה, כללה הרבה מלל ולא הביאה לשום ביצוע כמעט. המצב הביא בין היתר לחיסול עימאד מורנייה. ומקרה כזה יכול כל דיפלומט ישראלי להזמין את מי שמבקר את המדינה על פעולתה זו, להציע כל דרך אחרת להגן על ישראל מפני לבנון.

בסופו של דבר ההיבט הדיפלומטי של פרשת דובאי יוכיח שאין נזק לטווח ארוך. כל אחד אומר מה שעליו להגיד ופועל בדרך המצופה ממנו. במסגרת זו גם הוזמנו שגרירי ישראל באירלנד ובבריטניה לבירור. אבל ברור שגם במדינות אלה מבינים את האמת הבטחונית ואת העובדה שבסופו של דבר המבצע הצליח: הטרוריסט הבכיר חוסל, מנעו ממנו לפעול ואף שידרו הרתעה ואזהרה לכל מי שבא אחריו, כמו במקרה מורנייה. הרי גירוש דיפלומטים, זימון השגריר המוצב בישראל חזרה לבריטניה להתייעצויות או החרפת המחאה - כל אלה לא צפויים לקרות.

מקבלי ההחלטות בביטחון בהחלט מבינים את המצב המורכב של ישראל ולא מתבלבלים בינה לבין איראן או חמאס. לפיכך, אין לצפות לשינוי מבחינת יחסים בין הכוחות ומערכות הביטחון והשירותים החשאיים בעקבות תקרית דובאי.

פרופ' ג'ראלד שטיינברג, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן