כיצד אלכוהול משפיע על המוח?
לאלכוהול, הסם הנצרך ביותר בעולם, יש השפעות חמורות על המוח. הוא מעלה את הביטחון העצמי אך מביא לירידה בתפקוד המיני. גורם לנו לדבר ללא הפסקה אך גם מעייף ומכביד. כיצד משפיעה הטיפה המרה על הפעילות העצבית?
כתוצאה משינוי הממסר הכימי בין תאי העצב, גורם האלכוהול לשינויים בתפקוד של חלקי המוח השונים, קרי,
קליפת המוח, שתפקידיה העיקריים הם עיבוד אינפורמציה המגיעה מהחושים, חשיבה ובקרת תנועה, המערכת הלימבית (האמיגדלה וההיפוקמפוס) האחראית על תגובות רגשיות ועל אחסון אינפורמציה בזיכרון, הצרבלום ("המוח הקטן") שתפקידו בקרה של תנועת השרירים, וההיפותאלאמוס המווסת את הפרשת ההורמונים.
אלכוהול גורם לשיבוש בכושר השיפוט, לקהות חושים, לעלייה בסף הכאב ולחוסר שליטה על תנועת השרירים. כמו כן הוא מביא לעלייה בחשק המיני אך לירידה בתפקוד המיני. שימוש מופרז וארוך-טווח באלכוהול מוביל לאיבוד זיכרון ולתגובות רגשיות מוגזמות.
מן הראוי לזכור שנשים פגיעות יותר מגברים להשפעות ההרסניות של אלכוהול, בשל ריכוז נמוך יותר של האנזים אלכוהול הידרוגנאז שתפקידו לפרק אלכוהול בכבד. בקרב שתיינים כבדים, מחלות כבד ומחלות לב מתפתחות מוקדם יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.
אלכוהול גורם לחוסר בויטמין B1 (תיאמין) ב-80% מהאלכוהוליסטים, וחלקם עלולים ללקות בתסמונת וורניקה-קורסקוף (Wernicke–Korsakoff) המתבטאת בבלבול, בחוסר שליטה על השרירים ובאמנזיה. בשלבים הראשונים של המחלה טיפול בתיאמין משפר את תפקודי החולים.
שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים מובילה לשחמת הכבד וכתוצאה מעליה בריכוז האמוניה והמנגן, שני תוצרים רעילים שפוגעים בתאי עצב, סובלים אלכוהוליסטים רבים מנזק מוחי (hepatic encephalopathy) המתבטא בירידה בקשב, בשינוי בדפוסי השינה, בשינויי אישיות, בדיכאון ובחרדה. במקרים קיצוניים עלולים החולים לשקוע בתרדמת.
אם שותים לא נוהגים, ואם נוהגים לא מסמסים
אלכוהול הוא הסם הנצרך ביותר בעולם, למרות תופעות הלוואי הגופניות, הפסיכולוגיות והחברתיות הרבות הנגרמות עקב השימוש בו. השפעת אלכוהול על ההתנהגות תלויה בריכוזו בדם, במטבוליזם שלו בגוף על-ידי האנזים אלכוהול דהידרוגנאז ומיקרוזומים מחמצני אתנול, בהיסטוריית השימוש, במין, ובמוצא האתני. ההפרעות ההתנהגותיות העיקריות כוללות הפרעות בנהיגה, אלימות ותוקפנות.
אלכוהול: משמש כ"חומר סיכה" חברתי (צילום: Thinkstock)
בקרב נהגים שיכורים שהורשעו בבית משפט נמצא מתאם בין שתיית אלכוהול ובין רגשות שליליים, קרי, דיכאון, חרדה ועוינות. בארה"ב, קנדה ואירופה כ-25% מתאונות הדרכים הקטלניות נגרמות על-ידי נהגים שיכורים.
נהיגה היא מיומנות מוטורית-קוגניטיבית מורכבת הדורשת קואורדינציה, ריכוז וקשב. שתיית אלכוהול משבשת את היכולת לנהוג והשפעותיה השליליות, התלויות בריכוזו בדם, כוללות לא רק עלייה בזמני התגובה אלא גם פגיעה בקשב ובריכוז, בעיבוד אינפורמציה, בקבלת החלטות ובשיקול הדעת.
אחת הדרכים המקובלות לחקר השפעת אלכוהול על היכולת לנהוג היא מבחן הסימולציה, בו מבצעים נבדקים מטלות נהיגה במשחקי הדמייה בהם מוצגת בפניהם אינפורמציה "מתוך המכונית" לגבי תנאי הדרך והמהירות בה הם "נוהגים". במבחני סימולציה אלה ניתן למדוד את ביצועי הנבדקים תחת השפעת ריכוזים שונים של אלכוהול, בהשוואה לפלצבו.
בעשור האחרון, עם התפתחותן של שיטות דימות המוח התפקודיות, בעיקר fMRI, ניתן לסרוק את מוחם של נבדקים המבצעים סימולציית נהיגה בעודם שוכבים במכשיר ה- MRI, ולמדוד את הפעילות העצבית במוחם כפונקציה של ריכוז האלכוהול בדמם. מסדרת מחקרים שנערכו בחמש השנים האחרונות עולה כי במהלך נהיגה מופעלת במוח רשת של אזורים המתווכים בקרה מוטורית, קואורדינציה ראייתית-תנועתית, ובקרת שגיאות.
להלן הממצאים העיקריים מסריקת מוחם של נבדקים צלולים שלא צרכו אלכוהול:
- בקליפת המוח הראייתית ובצרבלום חלה עליה בפעילות העצבית, המשקפת כנראה אינטגרציה של אינפורמציה ויזואלית-מוטורית. הפעילות העצבית באזורים אלה אינה תלויה במהירות הנהיגה.
- בקליפת המוח המצחית, באזור המכונה Anterior Cingulate המתווך עכבות ובקרת שגיאות במהלך ביצוע מטלות קוגניטיביות, חלה ירידה בפעילות העצבית ונמצא מתאם בין הירידה בפעילות לבין מהירות הנהיגה.
- באזור אחר בקליפת המוח הקודקודית-מצחית, המתווך דריכות וערנות, חלה ירידה בפעילות העצבית ונמצא מתאם למהירות הנהיגה.
ממצאים ראשוניים מלמדים כי דגם הפעילות העצבית שנצפה במוחו של הנהג הפיכח משתבש כתוצאה מצריכת אלכוהול, והקישוריות בין אזורי מוח השונים, הנדרשים לביצוע מוצלח של מטלת הנהיגה, נפגעת.
מחקרים חדשים מראים כי שליחת מסרונים (SMS) בזמן נהיגה קטלנית לא פחות מנהיגה בשכרות. בזמן סימולציית נהיגה, הנבדקים ששלחו הודעות טקסט סטו מהמסלול ואף פגעו בהולכי רגל שהיו על המדרכה. במחקר שנערך באוניברסיטת יוטה נמצא כי בהשוואה לנהגים ששוחחו עם הנוסעים במכוניתם או דברו בטלפון נייד, הנהגים ששלחו מסרונים היו מעורבים בתאונות קטלניות בשל הפגיעה בקשב וביכולת לבלום בזמן.
הממצאים אולי נשמעים טריוויאליים אך הם מאשרים את מה שידענו גם ללא סריקות מוח יקרות: אם אתם מוכרחים לשלוח אס.אם.אס, אנא עצרו בצד הדרך.
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ
לפנייה לכתב/ת 
