תיק סגור: כך חיסל המוסד את עימאד מורנייה

חיסול רודף חיסול. בעוד העולם עסוק בנסיבות שהובילו לחיסולו של בכיר חמאס, מחמוד אל-מבחוח, מתפרסמים פרטים חדשים על חיסולו של רב-מרצחים אחר. העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" מביא היום (ב') פרק מספרו של העיתונאי החוקר גורדון תומאס, המתאר את השלשלות האירועים שהובילה לחיסולו של קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה, בדמשק ב-12 בפברואר 2008.

במשך שנים ניהל המוסד מצוד אחר מורנייה, שנחשב עד לחיסולו למבוקש מספר 2 בעולם אחרי אוסמה בן-לאדן. פעם אחר פעם הוא צץ במקומות שונים בעולם וזמן קצר אחר כך נעלמו עקבותיו. ארה"ב הציבה פרס של 25 מיליון דולר על ראשו של הארכי-מחבל, שידיו מגואלות בדמם של יותר מ-400 בני אדם. הוא האיש שעמד מאחורי פיגועים בישראל בתקופות שונות, כמו גם מאחורי הפיגוע בשגרירות האמריקנית בביירות בתחילת שנות ה-80, הפיגוע בבסיס המארינס בלבנון בו נהרגו 241 בני אדם, וחטיפת מטוס TWA.

קיבל פנים שונות. הלוויתו של מורנייה ב-2008 (צילום:AFP)

פריצת הדרך בחיפושים אחר מורנייה באה ביוני 2007. לדברי תומאס, מאז סוף מלחמת לבנון השנייה גייס המוסד לשורותיו פלסטינים המתנגדים לחיזבאללה מתוך לבנון. לאחד ממגויסים האלה הייתה אחיינית בכפר הולדתו של מורנייה, וזו סיפרה לו כי מורנייה נסע לאירופה ושב לדמשק בפנים שונות לחלוטין. המוסד החל לבדוק את האפשרות שמורנייה עבר סדרת ניתוחים פלסטיים באירופה, וכעבור כחצי שנה קיבל את מבוקשו.

על-פי הדיווח בעיתון הבריטי, סוכן המוצב בגרמניה ומכונה "ראובן", נפגש עם אחד ממקורותיו בברלין וקיבל לידיו תיק בו 34 תמונות של מורנייה, כפי שתועד לאחר סדרת ניתוחים שעבר במרפאה. הניתוחים נערכו במרפאה שהייתה שייכת בעבר לסוכנות הביון המזרח-גרמנית "שטאזי", והתמחתה בשינוי מראה פניהם של סוכנים וטרוריסטים שהארגון חפץ ביקרם. תמורת סכום נאה של מזומנים העביר המקור את צילומי מורנייה לראובן, ולמוסד התברר כי המחבל הנודע אינו דומה כלל לזה שתועד בעצרת חיזבאללה ב-1983. מורנייה עבר סדרת ניתוחים בלסתות, בשיניים, בעיניים ומשקפיו הוסרו בניתוח לייזר.

דיון ללא פרוטוקול

עם התמונות החדשות ובידיעה שבכיר חיזבאללה שוהה בדמשק, החל המוסד לתכנן את המבצע לחיסולו. על-פי הפרסום באינדיפנדנט, ב-3 בפברואר 2008 - תשעה ימים לפני ההתנקשות - כינס ראש המוסד, מאיר דגן, שורה של בכירים בלשכתו כדי לדון ב"תיק מורנייה". בפגישה נכחו ראש השב"כ, היועץ לביטחון לאומי, יועצו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, הפרקליט הצבאי הראשי, מפקד יחידת החיסולים "כידון" וראש מחלקת המבצעים במוסד. הנוכחים החליטו שבניגוד לפגישות קודמות, הפעם לא יתבצע כל רישום של הנאמר בחדר.

במהלך הדיון - כך על-פי תומאס - הוחלט כי ההתנקשות במורנייה תבוצע באמצעות מכונית תופת. הבעיה היא שמורנייה נקט אמצעי זהירות. הוא נסע במכוניות של מאבטחיו וזהותם של אלה כלל אינה ברורה. דגן העלה בנקודה זו המלצה שתתברר לימים כרגע שבו נחרץ גורלו של מורנייה למוות. הוא הציע להמתין ל-12 בפברואר, אז יתקיימו בסוריה אירועים לציון יום השנה ה-29 למהפכה באיראן. האירוע המרכזי אמור היה להתקיים במרכז התרבותי האיראני בדמשק, ולדברי דגן קיים סיכוי טוב שמורנייה יגיע לאירוע.

המכונית השכורה הפכה למכונית תופת (צילום: AFP) 

במקביל, כך על-פי תומאס, בחר מפקד "כידון" את שלושת הסוכנים שיוציאו לפועל את ההתנקשות. השלושה קיבלו זהות בדויה המתבססת על דרכונים של יהודים החיים באירופה ואישרו למוסד לעשות שימוש במסמכיהם. השלושה קיבלו את הזהויות הבאות: "פייר"- מכונאי רכב צרפתי, "מנואל" - מדריך טיולים מספרד, ו"לודוויג" - חשמלאי ממינכן, גרמניה.

שלושת הסוכנים למדו את תוכנית הפעולה והמתינו לאור ירוק. ב-10 בפברואר עלו השלושה על שלוש טיסות שעשו את דרכו מאירופה לדמשק: פייר על טיסת "אייר פראנס", מנואל בטיסה של חברת התעופה הירדנית דרך עמאן, ולודוויג המריא מנמל התעופה במילאנו על מטוס "אליטליה". הם נחתו בסוריה, חלפו על-פני ביקורת הגבולות מבלי לעורר חשד, שכרו רכב ויצאו אל העיר.

ממתינים למורנייה

בדמשק פעלו הסוכנים בסיוע צמוד של סייענים מביירות. אלה הובילו אותם למקום מסתור שבו חנו את הרכב השכור והעניקו להם גם את חומרי החבלה. באותו לילה שתלו הסוכנים את המטען במשענת המושב שליד הנהג, שהופעל באמצעות קשר אלחוטי.

על-פי הפרסום בעיתון הבריטי, הסוכנים חיכו 24 שעות, אותן ניצלו לשורת תצפיות על המרכז התרבותי. ב-12 בחודש בשעה 19:00 שבו למקום. לודוויג ומנואל התמקמו בפינות הרחוב, בעוד שפייר נהג את המכונית השכורה שהפכה בן לילה למכונית תופת אל סמוך למבנה. הוא הפעיל את מנגנון ההשהייה שהעביר את הפצצה למצב דרוך למשך ארבע שעות. ההמתנה החלה.

האורחים החלו לזרום אל המרכז התרבותי האיראני לקראת האירוע החגיגי. ב-20:00

 הופיע השגריר האיראני בדמשק ונכנס למבנה. אך היכן מורנייה? ב-21:00 הגיח אל הרחוב רכב מסוג מיצובישי פאג'רו וחנה בין לודוויג למנואל, שתצפתו עליו כל העת. הדלת נפתחה ומתוך הג'יפ יצא לא אחר מאשר עימאד מורנייה, לבוש בחליפה שחורה וזקן מטופח המעטר את פניו. מורנייה פנה לעבר המרכז התרבותי, אך אל מפתן המבנה לא הגיע מעולם. בעת שעבר במקביל למכונית התופת נשמע פיצוץ עז שהחריד את הלילה השקט בבירה הסורית. עימאד מורנייה חוסל.

המוזמנים לאירוע לציון עלייתו של חומייני לשלטון נמלטו החוצה מהמבנה, אך גם למראה הרכב המרוסק, ספק אם הבינו מה בדיוק התרחש במרחק של מטרים בהם. כש"נפל האסימון" לשירותי הביטחון הסורים והאיראנים, היו לודוויג, מנואל ופייר כבר הרחק משם, על טיסה לאחת מבירות אירופה, או כפי שטוענים פרסומים אחרים - במסוק הצה"לי בדרכם חזרה לישראל. תיק מורנייה נסגר. איום הנקם עדיין שריר וקיים.