סוכן הזיכרון מול סלע קיומנו

בשנת 1996 הכריז בנימין נתניהו על פתיחת מנהרת הכותל ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, בנימוק שביקור במקום מביא אותנו לגעת ב"סלע קיומנו". במהומות שהתעוררו בעקבות המהלך הפוליטי הנועז נהרגו מעל ל-70 פלסטינים בנוסף ל-17 חיילי צה"ל. היו אלה חללי הווה נשכחים שהוקרבו, ולא בפעם הראשונה, על מזבח עבר מיתולוגי מעורפל. הורדוס היהודי-האדומי שיזם את בניית הכותל במחיר דמים אכזר היה ודאי עולץ מתוצאותיו ארוכות הטווח של מפעלו ההיסטורי.

כעת, בשנת 2010 החליט ראש הממשלה לכלול את מערת המכפלה וקבר רחל ברשימת אתרי המורשת הלאומית שיש לטפחם על מנת שלא לשכוח את ההיסטוריה של האומה. לרוע המזל לא קרא נתניהו מחקרים ארכיאולוגיים עדכניים הטוענים שאברהם, יצחק ויעקב, רוכבי הגמלים הידועים, "חיו ונדדו" על פי מיטב הדמיון התנ"כי בתקופה שגמלים עדיין לא היו מבויתים.

יחד עם זאת יש לזכור שראש הממשלה המכהן הוא בנו של היסטוריון, שלא בצדק נדחה בעבר על ידי העולם האקדמי בישראל ונאלץ לנדוד לניכר יחד עם בני משפחתו. בל נתפלא אפוא שנתניהו החליט לפתע להקציב 500 מיליון שקל לשימור אתרי עבר פיזיים במדינת ישראל. נכון, הוא יכול היה במקום זאת להעניקם למערכת החינוך הממלכתי או לאוניברסיטאות כדי לתקצב את לימודי ההיסטוריה ההולכים ומידלדלים. אולם אתרי אבן פולחניים היו תמיד יעילים יותר לייצור ושעתוק של זיכרון לאומי קשיח ואטום, יותר מאשר דיונים אקדמיים פתוחים וביקורתיים.

רק חזיונות אור-קוליים המוטחים על חומות אבן דוממות יכולים לעמוד בפרץ הגלובליזציה התרבותית ושיטפון אתרי האינטרנט המציף את מוחות הצעירים ועושה אותם ליותר ויותר קוסמופוליטיים.

מעבר להיבט האידיאולוגי, קיימת בעיה פוליטית גם במיקומם של אתרי המורשת שנוספו. מערת המכפלה וקבר רחל אינם נמצאים בשטחה השיפוטי של מדינת ישראל. אולם אם ממשלת ישראל ממשיכה לתקצב ישראלים שנטשו את מדינתם כדי להתנחל בשטח שהיא מסרבת בעקשנות להכליל תחת ריבונותה, מדוע לא לממן גם אתרי זיכרון שאינם נכללים בתחומה?

אל דאגה, רומז לנו בנו של ההיסטוריון הלאומי מפסגתו ההיסטורית הרמה, מישהו עדיין לא הבין שכול פטפוטי השלום וההכרה במדינה הפלסטינית נועדו לסבר את אוזנו של איזה נשיא אמריקני מפוקפק. מערת המכפלה בחברון, קבר רחל בבית לחם ומדוע לא קבר יוסף בשכם יישארו אתרים בשליטתה של ישראל החזקה. אמנם זה קצת מפריע ליצירתה של שמורה אינדיאנית שנייה, בנוסף לזו שקיימת בעזה. אולם, טלטלה גדולה בדמות מלחמה טוטאלית עם איראן אולי תפתח אופציות דמוגרפיות אלטרנטיביות, וכך יסופחו אתרי הזיכרון היקרים המשמרים את האומה הנצחית?

במסגרת ההצהרות הממשלתיות גם נאמר שאברהם, יצחק ויעקב הם "אבות האומה". ואני לתומי חשבתי שהיו אלה תיאודור הרצל, מכס נורדאו או ולדימיר ז'בוטינסקי. תודה לאל שטעיתי, אחרת היה נתניהו מכריז על מקום בית הקזינו שבו נערך הקונגרס הציוני הראשון בבאזל כאתר מורשת ומציע להשקיע בו מיליונים נוספים. הרי שם הימר הרצל ולטענתו ייסד במקום את מדינת היהודים. יותר ויותר נדמה שההימור היה באמת גורלי.

פרופ' שלמה זנד, החוג להיסטוריה כללית (לא לאומית) באוניברסיטת תל אביב