חיובי או שלילי? על השינויים הגדולים בפנסיה
מאז הולאמו קרנות הפנסיה הוותיקות של ההסתדרות בעקבות גרעונות עצומים, חלו לא מעט שינויים בתחום החיסכון הפנסיוני. בצד השגים מסוימים, רבים המישגים: צו ההרחבה לפנסיה חובה התברר כמשגה. המדיניות המונעת חיסכון במסלול הוני, גם היא טעות ועמלות הניהול גבוהות
עם פתיחת העשור הראשון של האלף החדש, נראה היה כי רוב הציבור לא חסך במסגרת קרנות פנסיה, ולעתים אפילו לא חסך בכלל בחיסכון לטווח ארוך. עובדי המדינה נהנו מפנסיה תקציבית, וחלק אחר חסך במסגרת קופות גמל הוניות או בתוכניות לביטוח חיים.
עד לפני מספר שנים, קרנות הפנסיה היו בניהול של ההסתדרות. רוב הקרנות היו קרנות פנסיה "ותיקות" גירעוניות להן הונפקו איגרות חוב "מיועדות" שהבטיחו תשואה בריבית גבוהה במיוחד, אולם גם ריבית זו לא כיסתה את הגירעונות שהיו גדולים מ-100 מיליארד שקל.
מהלכים כלכליים-חברתיים
כדי לשנות את המצב, בוצעו כמה מהלכים כלכליים-חברתיים:
קרנות הפנסיה הוותיקות הולאמו. בפועל, המדינה החליטה לממן את מרבית הגירעונות. זכויות עמיתים צומצמו במעט. המדינה צמצמה את הנפקת איגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה הוותיקות, אך גם לחדשות ואלו נשלחו לשוק ההון ונאלצו לרכוש ניירות סחירים – בעיקר איגרות מדינה ואיגרות קונצרניות (אך לא רק). בסוף התהליך נמכרו הקרנות ואילו הבנקים חויבו למכור את קופות הגמל שלהם.
גיל הפנסיה הועלה, ועובדים חדשים בסקטור הציבורי לא הפסיקו ליהנות מפנסיה תקציבית. נפתחו קרנות פנסיה לעצמאיים והמדינה החליטה להעניק העדפה גורפת לחיסכון במסלולי הפנסיה על חשבון האפיקים ההוניים, כמו קופות גמל. העדפה זו באה לידי ביטוי, על ידי צמצום האפשרות להפקיד הפקדות במסלולים הוניים ועל ידי צמצום הטבות המס בהפקדות למסלולים אלו.
לבסוף, נחקק חוק המחייב את כל המעסיקים להפריש לקרנות פנסיה עבור כל העובדים. שיעור ההפרשות ההתחלתי הוא קטן אך עם השנים השיעור יילך ויגדל ויתקרב ל-20% מהשכר (עובד ומעביד).
הזקנים הרוויחו והצעירים הפסידו
בסיכומו של עשור דרמטי לתחום הפנסיה, אפשר לראות את השפעותיהם של המהלכים:
א. חלוקת הנטל הבין-דורי: הזקנים הרוויחו והצעירים הפסידו. הזכויות של הצעירים תהיינה נמוכות מאלו שהוענקו עד כה לדורות קודמים: עובדים חדשים בסקטור הציבורי יקבלו פנסיות נמוכות מקודמיהם עם פנסיה תקציבית. עובדים בקרנות הפנסיה החדשות ייהנו מתנאים גרועים מהחוסכים בקרנות הוותיקות.
ב. בתחום הפיסקאלי: מצד אחד, נחסכת ההוצאה המשמעותית לפנסיה התקציבית שתלך ותצטמצם בטווח הרחוק מאד. מאידך, ההחלטה לממן את הגירעונות האקטואריים של קרנות הפנסיה הוותיקות תכביד על התקציב לעשרות שנים. לא ברור אם המדינה יכולה הייתה להתנער מכיסוי זה, בכל מקרה.
ד. שקיפות: מדיניות ההעדפה שניתנת לקרנות הפנסיה אינה תורמת לשקיפות. זאת משום שההפרשות הולכות לערבוביה של יעדים ולא מדובר בחיסכון לטווח ארוך נטו – חלק הולך לביטוח נגד מוות, תאונות וכד'. מצד שני השקיפות גדלה משום שהסיבסוד שניתן לקרנות הפנסיה יתוקצב וישתקף כהלכה בתקציב המדינה וגם הסיבסוד הנסתר הגלום בפנסיה התקציבית ייעלם עם הזמן.
ה. חופש הבחירה: אין. המדינה למעשה קבעה שכולם יחסכו בקרנות הפנסיה. ולא בקופות הוניות שמאפשרות לחוסכים להוריש ליורשים ולא לחסוך באמצעות קניית דירות להשקעה למשל.
ו. ריכוזיות: במקום שההסתדרות תשלוט בקרנות הפנסיה, חברות הביטוח בביטוחים והבנקים בקופות הגמל, כיום חברות הביטוח שולטות בכל האפיקים.
ז. עלות הניהול של כספי ציבור עלתה. עמלות הניהול של קופות הגמל גדלו מאד, וגם העמלות בקרנות הפנסיה אינן נמוכות ובביטוח חיים העמלות גבוהות עוד יותר.
ח. חלוקת הכנסות: פנסיית חובה פוגעת יחסית בשכבות החלשות (וכן בצעירים שמשתכרים שכר נמוך ובעתיד ישתכרו יותר), מכיוון שהטבת המס הגלומה בחיסכון קטנה ככל שקטנה ההכנסה. ההחלטה לכסות את ההפסדים בקרנות הפנסיה הוותיקות שהעובדים בהם נוטים להיות מבוססים, פוגעת אף היא.
בשורה התחתונה – בצד השגים מסוימים, רבים המישגים: חקיקת החוק (פנסיית חובה) התבררה כשגיאה. המדיניות המונעת חיסכון במסלול הוני, גם היא טעות ועמלות הניהול גבוהות.
חוק פנסיה חובה - משגה
עצם חקיקת חוק פנסיה חובה התבררה כמשגה. הדבר אינו עוזר לשכבות החלשות וגם פוגע בצעירים שירוויחו יותר בעתיד. לא רצוי, מבחינה כלכלית, לאנשים אלו להפריש לפנסיה כשהכנסתם היא נמוכה וגם אינה מזכה בהטבת מס כדי שימשכו את הכספים לעת זקנה תוך כדי תשלום מס. הטלת חובה זו על כל העובדים מעלה את עלות העבודה ופוגעת בתעסוקה. לא מאוחר לשקול לבטל את פנסיית החובה, או לפחות - לפעול לקיזוז השפעתו על ידי הפחתת תשלומי המיסים לביטוח הלאומי וצמצום הקצבאות.
כמו כן, ראוי לשקול שנית את המדיניות המונעת חיסכון במסלולים הוניים. ברוב המקומות בעולם (ארצות ברית, חלק ממערב אירופה) יש פתיחות לשני המסלולים או אפילו במקרים רבים העדפה לצד ההוני. זאת ועוד, במסלול הפנסיוני נתפר לכל חוסך חבילה של חיסכון וביטוח כשמחיר החבילה נקבע לפי ממוצע החוסכים באותה קרן.
לפחות לגבי חלק מהאוכלוסייה כדאי לפרק את החבילה ולקנות את הרכיבים השונים (ואולי רכיבים משופרים) בנפרד, במחיר נמוך יותר ובשקיפות גדולה יותר. כך למשל, לא ברור אם כל חוסך בקרן פנסיה מעוניין לשלם עבור קצבה להוריו – אבל כיום אין לו ברירה - רכיב זה הוא חלק מהחבילה הכפויה עליו.
אחת האכזבות הגדולות ביותר קשורה לעמלות הניהול. בקופות הגמל נרשמה עלייה עם מכירתם לגורמים הפרטיים (בעיקר חברות ביטוח). בתוכניות לביטוח החיים הן היו גבוהות ועדיין גבוהות. בקרנות הפנסיה הן אינן נמוכות והעלויות של שירותי הביטוח שמוענקים מפחיתות עוד יותר את רכיב החיסכון.
חברות הביטוח שולטות בכל האפיקים ויש לפתוח את השוק ליותר תחרות כדי להפחית עמלות. אילו המסלולים ההוניים הזולים לתפעול ולכניסה של מתחרים חדשים, היו גדלים לאורך זמן, ייתכן שניתן היה להפוך את המגמה.
פרופ' אשר בלס, הוא מנכ"ל ERCG, חברה לייעוץ כלכלי
לפנייה לכתב/ת 
