התפרקות טוטאלית

לעתים בכוחה של מילה אחת לשרטט תמונה שלמה, לחדור למעמקים ולחשוף עולמות נסתרים.מילה כגון זו היא המילה המתארת את הדרך שבה נאסף הזהב לעשיית העגל:

וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם... (שמות ל"ב, ג')

במעשה העגל אנו עדים לאחת הדרמות הקשות והמרות שבמקרא, ואנו מתקשים להבין, מה קרה כאן, וכיצד הידרדר העם עד כדי כך?מה זה היה לעם ישראל, אשר רק לפני ארבעים יום זכה למעמד הר סיני ושמע במו אוזניו את קול ה' הדובר אליו: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (כ', ב')

והנה כעבור ארבעים יום בלבד, פנה עורף לאשר שמע, הפר את התחייבותו הפומבית: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", והלך ועשה לו עגל מסכה? קולמוסין הרבה נשתברו בשאלה זו, ופרשנים רבים ניסו להכהות את עצמת השבר, וללמד סנגוריה על העם היוצא ממצרים, אך עדיין נשאר בפינו טעם מר, וחטא העגל נותר כ'חור שחור' בתולדות האומה, וכשבט עונשין, שאינו חדל מלאיים מדור לדור:

וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם (ל"ב, ל"ד) ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל. (רש"י, על פי סנהדרין ק"ב ע"א)

התפרקות מרצון

אחת הדמויות הטרגיות בפרשה זו, הוא אהרן הכהן. האיש הטוב והיקר הזה, מתואר בפי חכמים כ"אוהב שלום ורודף שלום", אלא שבפעם הזאת עמדה לו תכונה זו לרועץ, ורצונו לרצות את ההמון הסוער סחפה אותו אלי פי-פחת. אהרן מנסה אמנם לצנן את התלהבותו של ההמון התובע ממנו: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. (ל"ב, א')

אך אין בכוחו לעמוד בעוז כנגדו, וכל מאמציו מכוונים לעכב ולצמצם את רוע הגזרה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי. (ל"ב, ב')

מקרא זה אומר דרשני: אם כבר מבקשים זהב לעגל הזהב, מדוע ליטול אותו דווקא מנזמי הנשים והילדים, הן העם משופע בכסף וזהב, כפי שנגלה עוד מעט בפרשת ויקהל בעת הנדבה למשכן?

רש"י בעקבות מדרש תנחומא מתמודד עם שאלה זו, ומבקש ללמד סנגוריה על אהרן הכהן: אמר אהרן בלבו: הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבוא משה...אך תוחלתו של אהרן נכזבת, והעם – השרוי באקסטזה גמורה – אינו נזקק להפצרות: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. (ל"ב, ג')

יושם לב: אין האבות פורקים את הנזמים מאזני הנשים והילדים מתוך כפייה, אלא הם עצמם מתפרקים מרצונם החופשי (ואפשר שדווקא הבעלים הם שהתפרקו מעצמם ולא הנשים – כדברי התנחומא בפרשתנו), ולפיכך אין הכתוב מציין בבנין קל 'ויפרקו', אלא בוחר בבניין התפעל "וַיִּתְפָּרְקוּ", שמשמעותו דבר שעושה האדם בעצמו לעצמו, כמו 'התלבש', 'הסתרק' וכדומה.

ברוח זו מפרש הזוהר הקדוש את המילה "וַיִּתְפָּרְקוּ" כביטוי להתפרקות עצמית, תוך חשיפת נבכי נפשם של ה"מתפרקים" למיניהם בכל הדורות וכה דבריו (על פי תרגום ופירוש 'הסולם'):

פתח ר' שמעון בן יוחאי בבכיה ואמר:בעבד נרצע נאמר: "והגישו אדוניו אל האלהים... ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" (כ"א, ו'). וכבר העמידוהו החברים (-החכמים) ואמרו: מה נשתנה אוזן מכל אברים? אלא אוזן זו ששמעה בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים", והוא פרק מעצמו עול מלכות שמים ומכר עצמו לאחר – תרצע! ואף כאן (במעשה העגל) עמדו אלה הפושעים בתשוקתם לחזור לסורם, ולא ביקשו מנשיהם ובניהם לפרוק נזמיהם, אלא חיבלו באוזניהם שלהם (כלומר פגמו באוזן זו ששמעה על הר סיני: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני") ונתפרקו מעול שמים שציווה אותם משה ושברו את אוזניהם, וגילו שאין להם חלק בשם הקדוש ובעם הקדוש.

התפרקות... מהאוזניים

יש לציין שדבריו המזעזעים של רשב"י מיוסדים על דקדוק מעמיק בשלוש נקודות בלשון הכתובים:

א. מדוע נתבעו דווקא נזמי האוזן לעשיית העגל, הן תכשיטים רבים היו לישראל, כמפורש בנדבת המשכן: "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז" (ל"ה, כ"ב)? – אות הוא שלאוזן יש כאן תפקיד מיוחד.

ב. אהרן קורא לגברים לפרוק את נזמי הזהב שבאזני הנשים והילדים, ואילו בביצוע בפועל נראה שהגברים עצמם פורקים את נזמיהם.

ג. ומעל לכל: אהרן קורא "פרקו!" אך בפועל נאמר "וַיִּתְפָּרְקוּ" ללמדך שלא רק את הנזמים פרקו,

אלא מהאוזניים גופן התפרקו, לבל ישמעו את הקול המהדהד: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי".

לדעת רשב"י בא אפוא הכתוב ללמדנו שמי שמבקש לעבוד לעגל, חייב כביכול להתפרק מאמונתו ומכל ערכיו, ולהחריש בכוח את הקולות הקוראים לו: עצור! מי שמשתוקק לחולל באקסטזה סביב עגל הזהב ולצחק עמו ללא עכבות, חייב לתלוש את אוזניו ולומר להן: תפסיקו לבלבל את המוח...כמה הולמים דברי הזוהר הקדוש את הביטוי "התפרקות" בימינו,

ויפה מגדיר מילון אבן שושן מושג זה: להתפרק – בהשאלה: להתבדר, להשתחרר, לפרוק עול...

אבל ככלות הכל, אוי לו למי שמתפרק מאוזניו ומשליך ארצה את אמונתו וערכיו. בסופו של יום, לאחר ההתפרקות הטוטאלית הזאת, לאחר שיתפכח משיכרון העגל והמחולות – מה ייוותר לו ומה יהיה טעם לחייו?

ספרו של הרב חנן פורת, "מעט מן האור" על פרשת שמות יצא השבוע לאור בהוצאת בית-אל