בורים? לא אומר שהם לא צודקים

מייד עם פרסום הודעתו הדרמטית, קיבל המפקפק קריאות כמעט אינסטינקטיביות שסנטו בו על היותו חרדי 'חיצוני' הנפגע מהתנהגות הרבנים. "עליך להיות חרדי בפני עצמך ולא חרדי בשביל הרחוב" – קראו.

הלה לא נותר חייב ובאמת פרימיטיבית משהו הוא כותב: "תפסיקו עם השקר הגדול הזה,

רוב החרדים הם חרדים כי שם הם נולדו. הם בוקים ולא יודעים במה הם מאמינים, הייתי מוכן להעמיד כאן את סל ידיעותיי בתורה ובאמונה מול הרבה מהמגיבים הצדקנים שיודעים לומר כי הם דתיים בגלל ה'".

הטיעון הזה גם אם הוא לא צודק עניינית, הוא בטח נכון עובדתית. רוב ככל בוגרי המוסדות החרדיים שומרים על אורח חיים חרדי, מכח האינרציה של גירסת ינקותם. לימוד האמונה, הפילוסופיה היהודית, ומחשבת ישראל כמעט ולא קיימים בישיבות או בסמינרים, את מעט הקוגניציה העומדת מאחורי האמונה הם שואבים מקלטות של מחזירים בתשובה 'מקצועייים' בוגרי המגזר המלגלגים באופן מסורתי על ה'אתאיסט הרדוד', כך שקונספט המקיים התמודדות עם שאלות קרדינאליות, מערערות, כפרניות וכבדות משקל, איו מוכר להם.

המוקש

והקונבנציה הזו, מסתבר, הופכת למוקש ומכשול ביום פקודה. עשרות אלפי הצעירים שגדלו על תורת "ועשית ככל אשר יורוך" חווים לפתע אמביוולנטיות אם לא קריסה רליגיוזית כשהם נתקלים בשאלות קיומיות סביב עמדת הרבנים והכוח של אנשי החצר.

הצעיר החרדי לא מצליח להתעלם מן העובדה שבמלחמות האינטרט למשל, 'שכחו' לוחמי הגיטאות לצרף את חתימתו של הרב עובדיה יוסף, ובמערכה ההיפוקריטית נגד שפע שוק 'שכחו' שוב ה'קנאים' כי דנקנר, בעליו של 'יש' המתחרה - מפעיל עשרות עסקים הפועלים בשבת. והדוגמאות עוד רבות ומוכרות. ומכאן, כהמשך טבעי, מופיע טיעונו הרוגז של אחד הגולשים המצטרף לפותח האשכול: "הרי אמונת חכמים, ושמיעה לקול מורים, אינה איזה "פרט" ביהדות, אלא היא יסוד היסודות. אפשר לומר שאין משמעות ליהדות המוכרת לנו בלי יסוד זה". האמונה שהתערערה אצל אותם צעירים איפא, מאיימת לסחוף אותם אל תוך מערבולת איומה של התרסה, קריאת תיגר, ונטישה מוחלטת.

"סוחר בינה", נא לפתוח רמב"ם

הטיעונים נגד רבנים, עסקנים וכו' מקבלים משמעות אחרת

אם בוחנים את היהדות כפי שהיא, ולא כפי שהיא מוצגת במאמר המערכת של 'יתד נאמן'. גם דור המדבר שחזה את קריעת ים סוף ואת מעמד הר סיני (ארועים לא פחות מכוננים מהקונספט החרדי החדש), עשה מייד לאחר מכן את חטא עגל. יהודים אחרים, במהלך גלות של שאלות קשות יותר - בחרו למסור את נפשם ואת גופם על קיום המצוות והאמונה בה'.

האמונה איפא היא פונקציה של החלטה ערכית, לא של הוכחות או היצמדות לרבנים. הטיעון הזה אגב, לא לקוח מחוזר של 'בית יעקב'. הוא מצוטט דווקא מתוך ספרו של הפרופ' ליבוביץ המנוח שהיה חרדי ברמה המעשית, לא פחות מהחרדים בבני ברק.