לחטוף את הג'ננה

ברגע שבו אסי כהן הופיע על המסך בדמות רוח רפאים של שבוי מת, אפשר היה להחזיר את הטישו לקופסה, לנשום עמוק ולהבין ש"חטופים" תיכשל בנסיונה לסחוט את בלוטות הרגש הלאומיות. היא פשוט נפלה מן החבל שעליו הילכה בגמלוניות ובפשטנות מביכה עד כאב.

אביטל. אובר אקטינג 

על צד הזכות צריך לומר שהחבל אכן דק מאוד ומחייב תמרון אמנותי מתוחכם בין סמלי המציאות הישראלית והדרמטיזציה של אותה מציאות ממש. אלא שמה שהגיע למסך הוא שורה של כשלונות קטנים שמתחברים זה לזה, עד כדי שנוצרת כאן תמיהה גדולה: מישהו קרא את התסריט של גידי רף לפני שהחלו הצילומים? מישהו עמד ליד הבמאי - גידי רף - וראה כיצד הוא משתמש בקלישאות הטלויזיוניות הכי שחוקות מסדרות מתח ישנות כדי ליצור "דרמה"? מישהו ראה את פנכת הספגטי המתנפצת לרצפה, את האור הכחלחל הבוקע מבעד לדלת החדר בו מתנהל המשא ומתן, בהמתנה לנעל שתופיע שם ותבשר את סופו? מישהו ראה ואף אחד לא צקצק בלשונו? וכשנמרוד, החטוף המבוגר יותר, בוחר לחגוג את הערב הראשון לחירות בחיק משפחתו ועם כל חבריו מהגדוד, ואף אחד לא שם לב שהוא הולך ומתמוטט, מישהו אמר משהו על חוסר אמינות קיצוני בסצינה?

אבל כל זה, בצירוף מראית העין של המציאות - שידורי חדשות עם מגישים אמיתיים, אבל לא המגישים הבכירים שיופיעו באירוע אמיתי של שחרור חטופים, ראש ממשלה שהיא אשה, העדרו של טקס ממלכתי ארוך ועתיר משתתפים מן האירוע, הסרת השלט הקורא לשחרור החטופים בנוכחות צלם עיתונות אחד בלבד – מתגמד לעומת רוח הרפאים, שאחרון הצופים המתרגשים כבר יודע שתמשיך ותלווה את הדרמה בפרקים הבאים.

כהן. באמת? בדמות רוח רפאים? 

את אסי כהן הרי לא מלהקים לתפקידי משנה ולפיכך צפוי בעתיד עימות פשטני בין מציאות חייהם של החטופים החיים לבין נוכחותה של הרוח. כאן אפשר כמעט לשמוע את זעקות הכאב של הנפילה מן החבל: כל ההשקעה בבנית מציאות דרמטית משכנעת יורדת כאן לטמיון, דווקא משום שהאירועים ב"חטופים" מנגנים על עצבינו החשופים. העצבים האלה מוכנים אולי לקבל גירויים מניפולטיביים שיגרמו לנו לבכות, כפי ש"קשת" רוצה שנעשה – אבל לא מעשיות עם רוחות רפאים, ודאי לא בדמותו הדומיננטית כל כך של אסי כהן.

אלה לא הצרות היחידות שניגלו בפרק הראשון. נחשפתם בו גם לאפיון גס ופשטני

של דמויות-משנה כמו ילדיו המתבגרים של נמרוד, חוסר אפיון טוטאלי של דמויות הנשים שלא מאפשר ליעל אבקסיס ולמילי אביטל ליצור אפילו מראית עין של משחק אמין ושתיהן נדרשות לאובר-אקטינג קיצוני, ופירכה תסריטית בה משפחתו של אורי זך (ישי גולן) לא יודעת שהוא יודע שנורית שלו (מילי אביטל) נשואה לאחיו ומשתפת פעולה עם ההתגייסות הבהולה של הגורמים הרשמיים למכור לו סיפור עם הפי אנד. שנוסיף לרשימה את השורות "לא נורא" ו"זה נורמלי" שיעל אבקסיס הוגה כשנמרוד (יורם טולדנו) מנסה לעשות סקס אחרי 17 שנים בשבי ולא מצליח?

והנה כמה דברים שאפשר לומר לזכות הפרק הראשון: האיפור מאוד משכנע וצלקות העינויים נראות כמו צילומים של אמנסטי אינטרנשיונל. ישי גולן מגלם את דמותו של אורי זך באורח מרשים למדי בהתחשב באיכות המשחק של הדמויות הסובבות אותו. המוזיקה ממש בסדר. הלוגו לסידרה מצוין. ולמקרה ששכחתם, או שהתרגשתם מייצוג המציאות המזויף הזה, צריך להזכיר: גלעד שליט בשבי כבר 1351 ימים.