נשים בעולם: מותקפות יותר, מתלוננות פחות

מקמבודיה ועד פינלנד - נשים בכל רחבי העולם אינן זוכות להגנה ראויה, וקורבנות אלימות ואונס סובלות מטראומה שניה בשל טיפול הרשויות בהן. את התמונה הקודרת הזאת מצייר דו"ח שפרסם היום (ב') ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" לרגל יום האישה הבינלאומי.

הדו"ח מתמקד באלימות כלפי נשים בקמבודיה ובמדינות סקנדינביה כדנמרק, פינלנד, נורבגיה ושבדיה. אולם על אף המרחק הגיאוגרפי - קורבנות האלימות במערב

ובמזרח זוכות לאותו יחס מחפיר. "במדינות עניות ועשירות כאחת, לנשים שנאנסו או עברו התעללות יש סיכוי קטן לראות את תוקפיהן מובאים לדין", מסבירה וויטני בראון, מנהלת מחלקת מדיניות והחוק הבינלאומי ב"אמנסטי".

הדו"ח מראה כי כ-20 אחוזים בלבד ממקרי האונס בדנמרק מסתיימים בהרשעה. "זה מזעזע שבמאה ה-21, כאשר קיימים כל כך הרבה חוקים להבטחת שוויון לנשים, בפועל ממשלות נכשלות בהגנה על נשים ואינן מבטיחות שתוקפיהן יעמדו לדין בגין פשעיהם".

גם בקמבודיה נשים אינן סומכות על מערכת המשפט, נרתעות מלהגיש תלונה ולעיתים אף נדרשות לשלם שוחד כדי שהמשטרה תפתח בחקירה. תשלום נוסף נדרש לעיתים קרובות גם להוצאות רפואיות, תחבורה והוצאות טלפון של המשטרה. במקרים אחרים, מתווכת המשטרה בין משפחות התוקף והקורבן כדי להסדיר העברת תשלום שיבטיח את משיכת התלונה.

"לנשים רבות מדי, ההתנסות מול מערכת הצדק מחריפה את האקט הראשוני של האונס וההתעללות. כל עבריין שיוצא ללא עונש כתוצאה מהמכשולים הללו הוא סימן לכך שהשלטונות אדישים למצוקות של קורבנות אלימות מינית", מסבירה בראון. קורבנות התעללות מינית ואלימות בתוך המשפחה אשר מחפשות צדק, עומדות בפני מכשולים רבים מצד המשטרה, הצוות הרפואיים המטפלים בהן וגורמי החוק. זו הסיבה שנשים רבות חשות בושה או אשמה, וכלל אינן מדווחות על הפשעים הללו.

הדו"חות מצאו כי שיעור התלונות על אונס הוא בין הנמוכים, ובפינלנד לדוגמא מתלוננות רק כעשרה אחוזים מהנאנסות. "אלא אם כן האלימות המינית מלווה גם באלימות פיזית, זה פשוט לא מתקבל ברצינות", אומרת בראון. "אישה אשר שורדת אונס ללא פציעה פיזית משמעותית לעיתים קרובות מתויגת או נתפסת כאחראית לפשע אשר מבוצע נגדה בעוד שהאנס עומד בפני סנקציות חברתיות או משפטיות מצומצמות, אם בכלל".

בסקנדינביה: אין אלימות - אין אונס

הדו"ח כולל מידע מפתיע על מדינות סקנדינביה, שהן חלק בלתי נפרד מהמערב ה"נאור": מסתבר שהשימוש באלימות הוא שהקובע את מידת החומרה של האונס, ולא הפגיעה החמורה בריבונותה של האישה. אחד הדו"חות מתאר מקרה בו אישה נאנסה בשירותי חניון בעוד הגבר כובל את ידיה - אולם ביהמ"ש קבע כי לא היה זה אונס בשל העובדה כי האלימות שננקטה הייתה קלה יחסית. האיש הורשע בקיום יחסי מין בכפייה ונשפט לשבעה חודשי מאסר על-תנאי. לשם השוואה, העונש על סירוב לבצע שירות צבאי, כולל שירות אזרחי בפינלנד הוא לפחות שישה חודשי מאסר.

דנמרק היא המדינה היחידה ששיעור מקרי האונס בה נותר יציב בעת האחרונה, בעוד בכל יתר מדינות סקנדינביה חלה עלייה במספר מקרי האונס. בנורבגיה חלה עלייה של 30 אחוזים, ובשבדיה קפץ המספר פי ארבעה במהלך 20 השנים האחרונות. עלייה משמעותית נרשמה גם בקרב גילן הצעיר של קורבנות האונס: בקמבודיה, 78 אחוזים מקורבנות האונס הן ילדות מתחת לגיל 18, ובדנמרק 56 אחוזים מהקורבנות בשנת 2007 היו מתחת לגיל 20.