נתניהו מפספס בגדול

מה זה חשוב אם נשברה התמונה-מתנה שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו לסגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן? עד כמה מהותית השאלה אם נתניהו ידע או לא ידע על אישור יחידות הדיור החדשות בירושלים, ומה ייצא משיחות "הקירוב"? חלפה לה יותר משנה מאז כבש נתניהו מחדש את הכיסא ברחוב קפלן בבירה, אך אין ראש ממשלה בישראל.

יש אמנם מי שמאייש פורמאלית את התפקיד ההיסטורי של ראש הממשלה, אבל כשמכוניתו נעצרת בכניסה למשרדו ונפתחת הדלת, מי שמציץ – רואה שהיא ריקה.

בעוד רגע, במונחים היסטוריים, יהפוך שטח ארץ התנ"ך שבין הירדן לים למדינה אחת, ויוגשם חלומם של פושעי הגבעות מימין והאנרכיסטים משמאל. עזמי בשארה יברך באל-ג'זירה, ואת נתניהו או הבא אחריו יחליף ראש ממשלה שנבחר בקולות הרוב, כמו בדמוקרטיה. בטח יקראו לו ברגותי, או בשם דומה. ישראלי ציוני הוא ודאי לא יהיה - כי ממתי המיעוט קובע?

ההיסטוריונית ברברה טוכמן תכתוב את מצעד האיוולת 2, שיהפוך רב מכר חשוב מהראשון, ומלכות ישראל השלישית תסיים דרכה כמו שתי קודמותיה.

את מהלך ההיסטוריה הזה לאבדון ניתן לשנות. אם נתלכד להגשמת משימת דורנו, נחזור לציונות ונקבע את גורלנו – בידנו. בדיוק כמו בנימין זאב הרצל בבזל, בדיוק כמו דוד בן-גוריון באותו יום שישי בשדרות רוטשילד בתל-אביב ובדיוק כמו יצחק רבין על מדשאות הבית הלבן.

נקבל החלטה היסטורית, שמבוססת על החלטות האו"ם 242, 338, על תוכנית נשיאה לשעבר של ארה"ב, וילאם ג'פרסון קלינטון, ונחלק את הריבונות המדינית בין הירדן לים. נאשר חוק פינוי פיצוי יהודי ונדיב, נודיע לעולם כי צה"ל מתפרס במתווה קו הגדר כגבולה של מדינת ישראל, נחזיר את המתנחלים הביתה, עם דגל ישראל ביד, כי משימתם ההיסטורית הסתיימה ונכריז על "סכסוך גבולות" בינינו לבין המדינה הפלסטינית שסאלם פייאד יכריז עליה במילא בקרוב. "סכסוך" שקיים היום בעולם במאות מקומות, כולל בין ארה"ב לקנדה.

ויום יבוא, בעזרת השם ואינשאללה, כשיהיה עם מי לדבר בצד השני - אז נחתום על הסכם שלום, נבצע חילופי שטחים ונחלק את ירושלים בירתנו לנצח. ירושלים היהודית לישראל, ואל-קודס, לפלסטינים. והפליטים? ישובו למולדתם החדשה, ממזרח לישראל.

והקסאמים? נתמודד מולם כמו בגבול לבנון, כמו בגבול עזה. שקט כמו בז'נבה לא יהיה פה כנראה אף פעם ועוד דורות נקיים את הריבונות שלנו עם כח מגן עברי. זה מפחיד? זה לא פשוט. מדינת ישראל מתמודדת עם איומים איראנים יותר קשים. אבל אם נמשיך בדרכו של זה היושב כיום על כיסא ראש הממשלה בירושלים, ישראל האהובה שלנו לא תהיה בקרוב מדינה יהודית ודמוקרטית. בדיוק מה שרוצים הפוסט-ציונים. אחמדינג'ד ישמח נורא.

הרצל, לעומתם, תמיד חשב שמטרתה העליונה של הציונות היא להקים בית יהודי לעם היהודי בריבונות מדינית ועם גבולות. אם תרצו, אין זו אגדה.