"כשנודע לי על הסרטן, החלטתי לצאת למסע"
יום לאחר שגילתה שהיא נשאית של גן סרטני ושעליה לכרות את שתי השחלות שלה, החליטה ענת גינזבורג לצאת למסע מלכת המדבר, ועוד הספיקה להיכנס להריון ממש בדקה ה-90. ראיון אישי על התובנות מהמסע וההתמודדות האישית עם המחלה
לפני מספר שנים יצאתי עם משפחתי לסוף שבוע משותף מטעם העבודה. בשבת בבוקר התיישבנו מסביב לבריכת השחייה, בקצה השני של הבריכה עמדה אחת מעמיתותיי לעבודה - אם לילד בן שנתיים וחצי, ובחודש השביעי להריונה.
"האישה הזו", אמר לי בן זוגי כשהוא מפנה את ראשו לכיוונה, "רואים שהיא יודעת מה היא רוצה מעצמה". זו היתה ענת גינזבורג.
כשאני מספרת לה את זה היום, תשע שנים אחרי אותו סוף שבוע, היא צוחקת במבוכה אך לא מופתעת. אין ספק שבעלי קלע בול. תמיד ראו שהיא יודעת מה היא רוצה.
ענת (שנייה מימין) וחברותיה לצוות מסע מלכת המדבר (צילומים: חגית סנוף)
ענת גינזבורג, בת 42, מנהלת סניף שבו 68 עובדים בבנק בחדרה, נשואה לירון, קצין מודיעין במשטרה, ואם לשלושה בנים: תומר, בן 11, אלון, בן 8.5 ורותם בן 3.
"העובדים שלי היו באקסטזה, הם לא האמינו!"
ריח חריף של רפתות מקדם את פניי כשאני מגיעה לביתה במשק, במושב אמץ שבעמק חפר. אנו יושבות במטבח החמים ומשוחחות על הרקעלהרשמותה למסע ועל התהליך הלא-פשוט שאותו עברה.
איך עלה הרעיון לצאת למסע מלכת המדבר?
"במשך שנים חשבתי על כך, קראתי כתבות, היכרתי נשים שיצאו למסע אבל בכל פעם דחיתי את זה בתירוצים שונים. בתחילה נולד לי הבן הראשון ולאחריו השני, ובתוך כך התחלתי את הקריירה שלי בבנק אז זה לא התאים.
"שוחחתי על כך עם חברתי חגית (שהיתה בסופו של דבר אחת מחברות הצוות שאיתו יצאתי למסע) ואיכשהו בכל פעם אמרנו שיום אחד נעשה את זה. לפני שנה, ביום שישי בערב נכנסתי לאינטרנט ופתאום אני מגלה שהחלה ההרשמה למלכת המדבר, והמסע יהיה במדינות הבלקן. התקשרתי מיד לחגית ואמרתי לה: 'חגית, עושים את זה'. היא היססה מעט אבל הסכימה. נרשמנו ומשם זה התגלגל".
איך הגיבה הסביבה הקרובה שלך לנסיעה?
"העובדים שלי היו באקסטזה, הם לא האמינו! הם העריצו אותי, התעניינו לגבי פרטים שנוגעים למסע והחלק התחרותי שבו, והחליטו שאני הולכת לזכות במקום הראשון. בעלי תמך מאוד, ולמרות עבודתו התובענית היה מוכן לקחת חלק גדול בטיפול לילדים בימים שנעדרתי מהבית".
"היכרתי נשים שיצאו למסע אבל בכל פעם דחיתי את זה בתירוצים שונים"
"הגעתי לשם עם המון חששות"
ספרי לי על הצוות שלך.
"הצוות שלי כלל את נטע, בת 40 פלוס, מתל אביב שהיתה אז בשנת שבתון, ובעלה רשם אותה למסע. מירהל'ה, בת 50 (אבל נראית בת 20), מקיסריה, עובדת בבית אבות ובעלת עסקים בחו"ל. היתה היפיפיה של המסע וכל הנשים העריצו את המראה שלה. חגית, בת 36, מגן יאשיה, עובדת בנק. אנו מכירות שנים.
"הפגישה הראשונה שלנו נערכה במסעדה על שפת הים. אני ערכתי את התיאומים הראשונים והגעתי לשם עם המון חששות. לשמחתי, כבר בחמש הדקות הראשונות של הפגישה, ידעתי שהציוות שלנו נפלא, שאין ספק שנסתדר שם מצויין. וצדקתי. לא רבנו אפילו פעם אחת במהלך המסע. גם כשהיינו על הקצה ידענו להתיישר ולהירגע. צחקנו והצחקנו ושרנו כל הזמן".
ביום-יום את מנהלת עשרות עובדים, ואילו בקונספט של מלכת המדבר אין לך שליטה על הלו"ז שלך. איך הסתדרת עם העובדה הזו?
"לא הפריע לי לתת למישהו אחר לנהל אותי. נתתי לעצמי להשתחרר. בדיעבד, אני יכולה להגיד שדווקא במסע הזה החלטתי להיות שם, אבל לא לתת את כל כולי כמו שאני נותנת בעבודה ובבית. אני תמיד דואגת לכולם ודואגת להיות בקונטרול על כל דבר, ושם אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לתפוס את כל הבמה, כי תמיד יוצא לי לבלוט. אמרתי לעצמי: ענת, קחי הכל באיזי".
"ידעתי שהציוות שלנו נפלא, וצדקתי". הצוות של ענת משתעשע במסע
"שעון החול שלי אזל במהירות"
לכל אחת יש את הסיבות שבזכותן היא מחליטה לצאת למסע, האם את יכולה לשים את האצבע על הסיבה העיקרית?
"לפני ארבע שנים התברר לי שאני נשאית של גן שגורם לסרטן משני סוגים: BRCA1 וכן BRCA2. כשקיבלתי את הידיעה, החלטתי לצאת למסע.
איך גילית שאת נשאית של הגן?
אחת מבנות המשפחה שלי חלתה ובעקבות זאת זומנתי לייעוץ גנטי. שם הסתבר שאני נשאית של הגן שכולל בתוכו את הסבירות לחלות בסרטן השחלות והשד. הפרופסור שקיבל את התוצאות אמר לי שאני חייבת להוריד את השחלות מיידית. אמרתי לו שאני רוצה להביא עוד ילד, וההליך הזה חייב לחכות. הייתי אז בת 38 והוא אמר לי שיש לי זמן עד גיל 40 ושלאחר מכן הסבירות שלי לחלות במחלה תעלה ל-90 אחוז".
נשמע כמו שנופלים עלייך השמים.
"כשאומרים לך דבר כזה את ישר נכנסת ללחץ. יש לך זמן קצוב ואת חייבת להצליח להיכנס בו להריון. ניסינו במשך כמעט שנתיים ולא הצלחנו. שעון החול שלי אזל במהירות. בשלב מסויים כבר אי אפשר היה לחכות ובלית ברירה קבעתי תור להוצאת השחלות. בדיוק אז אבא של בעלי גסס מסרטן. יום לאחר שהוא נפטר, גיליתי שאני בהריון. זה היה פשוט מדהים כי השמחה היתה מהולה בעצב מאד גדול.
"ההריון עבר נפלא, והסיכום שלי עם הפרופסור היה שאם אלד בניתוח קיסרי, אעבור באותו ניתוח גם את תהליך הוצאת השחלות. בסופו של דבר ילדתי בלידה רגילה ולאחר שלושה חודשים עברתי את הניתוח. הרופאים לא הסכימו לחכות יותר".
"רציתי לעשות משהו לנפש שלי"
האם החלטת לשנות משהו בחייך לאחר שחזרת מהמסע?
"כשיצאתי למסע, לא באתי כדי לקבל אלא כדי לתת. רק אחריו הבנתי כמה דברים קיבלתי במסע ההוא. אמנם לא יצאתי כדי לחפש את עצמי אבל בסופו של דבר גיליתי משהו מאוד מהותי: במהלך המסע חשבתי המון על הילדים. המון. חשבתי על השנים האחרונות בשהן אני לא שם בשבילם מספיק בגלל הקריירה, ועל המחיר שהם ואני משלמים על זה.
"אפילו בעלי שמאוד פרגן לי את המסע הזה, לא האמין שאעזוב את העבודה לשמונה ימים. את הילדים בסדר, אבל את העבודה? וזו אחת התובנות הגדולות שיצאתי מהן במסע. המלווה של המסע שאלה אותי אם אעמוד במה שאני אומרת לגבי הילדים? האם באמת אחזור ואשנה משהו בקשר לזה?"
ואני שואלת אותך, האם אכן שינית?
"כשחזרתי הבנתי שאני רוצה להיות יותר עם הילדים שלי. זה לא מתבטא בזה שאני חוזרת מוקדם יותר הביתה מהעבודה, אלא כשאני חוזרת אני משתדלת להיות באמת איתם. בכל שבת אנחנו יוצאים לטיולים מהבוקר עד הערב. בחופשות אנחנו נוסעים יחד לחו"ל ונהנים מאוד.
"אני מעדיפה לנסוע כדי להיות רק איתם בלי כביסות ובלי להישאב לפעולות שכרוכות בבית והטיפול בו. ועוד משהו שלקחתי איתי מהמסע, זאת ההחלטה שאני רוצה לעשות לעצמי. עשיתי כבר את התארים שלי, והפעם הזו רציתי משהו שלא למטרת תואר או קריירה אלא לנפש שלי. משהו כמו מסע מלכת המדבר שהיה רק בשבילי".
לפנייה לכתב/ת 
