מישהו יודע מה כתוב ברפורמה שתשנה את חיינו?

אני לא יודע אם הרפורמה המועצת בחוק התכנון והבניה טובה או לא. אני רוצה לדעת, אבל זה דורש ממני לקרוא 585 סעיפים הפרושים על פני 240 עמודים. אני מנחש שמתחבאים שם כמה סעיפים טובים וכמה סעיפים רעים.

טוב, אם להודות על האמת, אני לא מתכוון לקרוא את הרפורמה כולה. נכון שהיא תשפיע על החיים שלי, כמו גם על החיים של כל אחד מכם. היא תקבע איך ייראה החוף שאני לוקח אליו את בני מדי פעם, היא תקבע את עתידם של כמה שטחים ירוקים שאנחנו אוהבים לטייל בהם בסופי שבוע, היא תשפיע על עלויות התחבורה החודשיות שלי, למעשה יש לה השפעה דרמטית כל-כך על חיינו שקשה לשרטט את גבולותיה מראש.

אני לא אקרא את כל מאות הסעיפים, כי אני לא כ"כ מבין בנושא. לכן אני מחכה לשמוע את דעתם של המומחים לעניין – פרופסורים מהאקדמיה, מהנדסים, מתכננים וארגוני סביבה. אני מחכה גם לשמוע את עמדתם של חברי הכנסת – למרות שאני יודע שמעטים מהם יקראו את החומר ורובם פשוט יניפו אצבע על פי הוראת מצליף הקואליציה.

כמובן שאקשיב גם לעמדת הממשלה. זו עמדה חשובה, אבל היא עמדה אחת. הממשלה יודעת לספר לנו שזו רפורמת פלאים שתפתור את כל הפקקים שתוקעים את המדינה. אולי; ואולי לא. אני לא מוכן לגבש עמדה על מהלך כל-כך מרחיק לכת רק על בסיס עמדת הממשלה. בדמוקרטיה זה לא עובד ככה.

עושים צחוק מהדמוקרטיה

הממשלה אומרת את עמדתה, מתנגדי הממשלה מביעים את עמדתם, ובסוף הציבור מגבש עמדה. לכן כל ממשלה דמוקרטית סבירה בעולם מפרסמת היום כל הצעת חקיקה חשובה לציבור, לפני שהיא מציגה אותה לפרלמנט. היא עושה זאת כדי שהציבור יוכל להעיר הערות, להשמיע הסתייגות, ובמקרה הצורך המתנגדים בציבור יוכלו להתארגן להשמיע את קולם בצורה האפקטיבית ביותר.

כשממשלת ישראל הקציבה לציבור 21 יום בלבד להעיר הערות לרפורמה של מאות עמודים, היא עשתה צחוק מהעיקרון החשוב הזה. אין זה פרק זמן מספיק להתייחס ברצינות לרפורמה שכזו. בשביל חוות דעת מנומקות, מפורטות והצעות חלופיות צריך זמן סביר. זכות הציבור לדעת אין משמעותה רק את הזכות לקבל טקסט כתוב; היא גם הזכות לעשות משהו משמעותי עם המידע הזה, לגבש עמדה ולצאת לפעולה.

אתמול השמיעו שופטי בג"ץ את עמדתם בנושא ואמרו שפרק זמן של 21 יום אינו מספיק. שוב נשמעו זעקות כנגד "האקטיביזם השיפוטי" של בג"ץ, ששם מקלות בגלגלי הרפורמה שנתניהו ושריו כל-כך רצו להעביר השבוע.

אם תמאן הממשלה להבין את הרמז, ובג"ץ ייאלץ להורות לה לעכב את קידום הרפורמות, תהיה זו החלטה שתגשים בדיוק את התפקיד הגרעיני והמצומצם ביותר שאפשר לייחס לבית המשפט במדינה דמוקרטית. מי שמתרעם על התערבות כזו של בג"ץ בפעילות הממשלה, למעשה לא רוצה כלל בית משפט שיכול לבקר ממשלה, ורוצה שלטון שיכול לצפצף על האזרחים.

לכן רצוי שוועדת השרים לחקיקה תודה היום שמי שהחליט להקציב לציבור רק 21 יום להתיחס לרפורמה באיכות החיים שלה, נחפז מעט - אם להיות עדינים. היא תפגין עומק דמוקרטי אם תכיר בכך שלא כל התבונה נמצאת אצל הפקידות הממשלתית, ושחובת הממשלה לתת לציבור הזדמנות ללמוד את הנושא, להשמיע דעה מנומקת ולצאת לפעולה. זאת לא הפיכה; זה לא אקטיביזם שיפוטי; זה בסך הכל דמוקרטיה.