ארה"ב לא תרפה

לנאומו של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן  באוניברסיטת תל אביב, היו שני חלקים. הראשון נכתב עוד בוושינגטון, כשבבית הלבן הבינו כי יש צורך לאזן את נאום קהיר של הנשיא אובמה. במאוחר הבינו שם את מה שהבין הנשיא המצרי סאדאת: הישראלים זקוקים לביטוי אהבה ותמורת ליטוף הם יחזירו את כל סיני. לפיכך היה חלק זה מלטף, סנטימנטלי. ביידן סיפר על אביו "הציוני", על פגישתו עם גולדה מאיר כשלצידה ישב "איש צעיר" – רבין, שהיה אז כבר בן 51). 

החלק השני נכתב כבר בישראל. ביידן, ידיד אמת עם רקורד מוכח של תומך כסנאטור במשך קרוב לארבעה עשורים, הגיב בסטירה משלו ישירות לשומעיו הישראלים, על הסטירה שקיבל הוא יממה קודם לכן.

את הממשל האמריקני לא מעניין האם נתניהו ו/או אלי ישי ידעו על הכוונה לבנות יותר מ-1,500 יחידות דיור במזרח ירושלים. גם לא חשובה להם האמירה שגם אובמה או ביידן לא יודעים על תוכניות בנייה בעיר הבירה וושינגטון. האמריקנים השקיעו שבועות של עבודה מאומצת למלא את בקשתו של ראש הממשלה נתניהו להביא לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים. הם נאלצו להתגבר על מזכ"ל הליגה הערבית עמרו מוסא וגורמים אנטי-ישראליים אחרים וכמעט אנסו את אבו מאזן להסכים לשיחות קרבה.

ההודעה על תוכניות בנייה במזרח ירושלים נראתה כתקיעת סכין בגב וסטירת לחי לסגן הנשיא. "אני מגנה", פתח ביידן את הודעתו על התוכניות באתר הבית הלבן. תקדים בהחלט בלתי שגרתי של אורח רם מעלה כמותו, המגנה את פעולות הממשלה המארחת אותו תוך כדי הביקור.

כדי שלא תהיינה אי הבנות, חזר ביידן על הגינוי במהלך נאומו והוסיף שהוא אומר את האמת הקשה ביותר משום שהוא ידיד, ולבקשת אובמה הוא גינה את אישור התוכניות מיידית ובאופן נמרץ.

לקראת סוף נאומו אמר ביידן, "ראו נא חבר'ה, ארה"ב תראה בשני הצדדים אחראים לכל אמירה או פעולה שתלבה את המתיחות ותפגע בסיכוי שיחות הקרבה". נעלם אביו הציוני, נעלמו גולדה ורבין, ולפתע ישראל והפלסטינים במעמד שווה – של ילדים סוררים שהגננת תפקח על התנהגותם.

הוסיפו לכך אמירות של ביידן לפיהן הסטטוס קוו בלתי אפשרי, ומתקבלת תחושה שסגן הנשיא שפע חיוכים אך ביקש להבהיר שבל יטעה איש – ארה"ב לא תניח למו"מ המתחדש "לברוח" לה.

בין אם ההחלטה על בנייה ברמת שלמה נעשתה בידיעה ובין אם לאו, ארה"ב תשתמש ותמנף אותה לעצירת כל בנייה שהיא במזרח ירושלים. מה שנעשה במקרה הנוכחי היה אולי מעשה ללא מחשבה תחילה, אך ההחלטה הבאה על בנייה במזרח הבירה תיתפס בוושינגטון כהתגרות ישירה, עם סיכוי לנזק ממשי ליחסי ישראל-ארה"ב.

ובל נשכח כפי שגם ביידן לא שכח, את איראן. שוב – חלקו הגדול של הפרק על איראן נכתב בוושינגטון ונאמר בו: "ארה"ב נחושה למנוע מאיראן רכישת נשק גרעיני". אבל סגנו של אובמה לא רק שלא חזר על המשפט שבו השתמשו הנשיא בוש ואפילו אובמה, ברמיזה, כי "כל האופציות על השולחן", אלא שהוא גם חישק את ראש הממשלה נתניהו באמרו שהאחרון גם הוא מאמין שהסנקציות הן הדרך הטובה ביותר לטפל בסירוב האיראני להפסיק את התוכנית הצבאית הגרעינית שלה.

וכך הפך ביקור שבו היה אמור סגן הנשיא לומר לנתניהו "אל תדאג, חבר", לחילופי סטירות לחי, כאשר ביידן נאלץ לומר לראש הממשלה הישראלי: "אל תטעה, חבר". הפעם רק בינינו, אבל הפנקס פתוח וכך גם החשבון.

ד"ר עודד ערן, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, שימש כשגריר ישראל לירדן ולאיחוד האירופי וכציר מדיני בוושינגטון.