תומס פרידמן מניו-יורק טיימס: "נהג שיכור בי-ם"
המשבר בין ישראל לארה"ב בעיצומו, ואחד מבכירי בעלי הטור בעולם שופך שמן למדורה. לדבריו, היה על ביידן לעזוב את ירושלים ולהשאיר פתק: "אתם חושבים שאתם יכולים להביך את בעלת הברית היחידה שלכם ללא השלכות? איבדתם קשר עם המציאות". מקורות בוושינגטון: בממשל ינסו להרגיע את המשבר
"Driving Drunk in Jerusalem" (נוהגים בשִכרוּת בירושלים). זו כותרתו של מאמר פרשנות שמפרסם היום (א') תומס פרידמן, הפרשן של "ניו-יורק טיימס". פרידמן היהודי, מבכירי הפובליציסטים בעולם, מותח ביקורת חריפה ביותר על מדיניות ישראל, סביב ההחלטה להקים 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה בצפון ירושלים, שהתקבלה במהלך ביקורו של סגן הנשיא ג'ו ביידן - שגינה את ההחלטה.
עוד בשבוע שעבר כינה ניו-יורק טיימס את ההחלטה "סטירה לפרצוף" של ארה"ב, והיום הוא אף מחריף את הביקורת. בין היתר קובע פרידמן כי לנוכח ההחלטה, היה על ביידן לעזוב את ישראל בו במקום, ולהשאיר אחריו פתק בזו הלשון: "מסר מאמריקה לממשלת ישראל: חברים לא נותנים לחברים לנהוג שיכורים - וכרגע אתם נוהגים שיכורים. אתם חושבים שאתם יכולים להביך את בעלת הברית האמיתית היחידה שלכם בעולם, כדי לספק איזשהו צורך פוליטי פנימי, מבלי שיהיו לכך השלכות? איבדתם לחלוטין קשר עם המציאות. תתקשרו אלינו שוב כשתחליטו להיות רציניים. אנחנו צריכים להתמקד בבניין המדינה שלנו".
משבר ביחסים - כותרות אחרונות ב-ynet:
- נתניהו על המשבר: תקרית מצערת ופוגענית
- בעקבות משבר ביידן: נתניהו הקים ועדת בדיקה
- ארגון יהודי לאובמה: "המומים מהטון נגד ישראל"
המשבר המתפתח ביחסי ישראל וארה"ב סירב לשכוך במהלך סוף השבוע. זה החל ביום שישי עם יציאתו של שגריר ישראל בוושינגטון, מייקל אורן, נזוף, מפגישתו עם סגן מזכירת המדינה ג'ים סטיינברג, נמשך בשיחת הנזיפה שערכה באותו יום מזכירת המדינה הילרי קלינטון לראש הממשלה בנימין נתניהו, והלך והחריף בשורת התבטאויות של קלינטון ובכירי ממשל נוספים. נראה שהקו התקיף במיוחד נולד בפגישה השבועית של הנשיא ברק אובמה עם קלינטון ביום חמישי אחר הצהריים בבית הלבן, שבה עלו תחושות העלבון הקשה שחשים האמריקנים לנוכח הצעד הישראלי. ביום שישי פעלו האמריקנים שלא כהרגלם - לא כמעצמה הצריכה לנהל את העולם, אלא כשור פצוע.
נתניהו מגיע היום לישיבת הממשלה. איבד את אמינותו (אריאל ירוזלימסקי)
בצמרת הממשל מאשימים כעת בגלוי את ישראל בפגיעה ביחסים, ומטילים ספק במחויבות של נתניהו לחזון שתי המדינות. בממשל לא מקבלים את התנצלותו של נתניהו על עיתוי ההחלטה, ומבהירים שלא רק העיתוי הוא בעייתי - אלא עצם ההחלטה. "ארה"ב מחשיבה את ההודעה הזו כסימן שלילי עמוק לגישה הישראלית ליחסים הדו-צדדיים, הנוגדת את הרוח של מסע סגן הנשיא", אמרו במחלקת המדינה. בממשל הוסיפו כי ההודעה הישראלית "חותרת תחת האמון והביטחון בתהליך השלום ובאינטרסים האמריקניים".
סימן למתיחות ניתן היה לראות בתדרוך של מחלקת המדינה ביום שישי, אותו הקדיש הדובר פיליפ קרולי לשיחת הנזיפה, ובמהלכו חרג מהנוהל המקובל לקרוא למנהיג זר בשמו המלא ולא בכינוי, וקרא לו "ביבי נתניהו". הוא הסביר כי בשיחה בת 45 דקות גערה קלינטון בנתניהו, תיארה את תחושת הבגידה והעלבון של אובמה ושל הממשל כולו, ודרשה מראש הממשלה לבצע מספר פעולות בונות אמון, לסייע כדי להרגעת הרוחות ולהציל את פתיחת שיחות הקרבה עם הפלסטינים.
מישהו מהכתבים העיר לקרולי - דיפלומט הבורר את מילותיו בקפידה - ושאל אותו אם השתמש ב"ביבי" במתכוון. "זו הייתה בחירת המילים שלי", השיב הדובר מבלי למצמץ.
לא משוחחים בטלפון
בשיחת הנזיפה, אמרה קלינטון לנתניהו כי היא אינה מבינה מדוע ישראל פעלה כפי שפעלה, לנוכח המחויבות האמריקנית החזקה לבטחון ישראל. היא אמרה לנתניהו שהוא צריך להמחיש במעשים, לא רק בדיבורים, את המחויבות שלו ליחסים עם ארה"ב ולתהליך השלום. ומה חושבת קלינטון על מחויבות זו? היא דאגה להבהיר זאת בשני ראיונות שהעניקה ביום שישי, ל-NBC ול-CNN. "ארה"ב תומכת בחזון שתי המדינות, שראש הממשלה עצמו אמר שהוא תומך בו", אמרה - אך על פניה ניכר היה שאין היא מאמינה בכך.
למרות המשבר, קלינטון ביקשה להדגיש שמערכת היחסים בין שתי המדינות עדיין טובה למדי, עם תיאום עמוק בכל הרמות, המדינית והבטחונית. היא טרחה להסביר שמדובר במשבר בין המנהיגים, לא בין המדינות. "היחסים שלנו יציבים וחזקים", אמרה, "ובסיסם בערכים משותפים".
אך ברמה האישית, אכן יש בעיה. אובמה ונתניהו אינם אוהבים זה את זה. אחרי אריאל שרון ובעיקר אהוד אולמרט, שיכלו להתקשר לנשיא בוש כמעט בכל שעה, נתניהו ואובמה אינם משוחחים בטלפון כלל.
נתניהו, שכבר בתחילת הקדנציה שלו היה חשוד בעיני הבית הלבן, איבד לחלוטין את אמינותו מול ממשל אובמה - אם כי יש להדגיש שלא רק בו האשם. לאובמה אין יחסים אינטימים עם שום מנהיג זר אחר. בשבוע שעבר הקדיש "וושינגטון פוסט" כתבה להעדר הכימיה בין אובמה למנהיגי עולם. בהשוואה לבוש - שהיה שנוא על ידי רוב תושבי העולם אך היו לו יחסים אישיים מצוינים עם רוב מנהיגיהם - אובמה אהוב על ידי התושבים, אבל אינו טורח לייצר מערכות יחסים מיוחדות עם המנהיגים.
העדר כימיה עם מנהיגים. אובמה (צילום: פיט סאוזה, הבית הלבן)
נתניהו אמור להגיע בשבוע הבא לוושינגטון לכינוס איפא"ק, בזמן שאובמה לא יהיה בעיר - אלא בעיצומו של מסע לאינדונזיה ואוסטרליה. בעוד חודש אמור נתניהו לחזור לוושינגטון לכינוס הגרעין שמארח הנשיא אובמה, ואז צפויים השניים להיפגש. לא צריך להיות גאון דיפלומטי כדי להבין שהכימיה לא תפרוץ במפגש הזה.
גיבס ואקסלרוד ירגיעו
האם המשבר בין המנהיגים יפגע בנמרצות המאמץ האמריקני בנושא איראן? קשה להאמין. איראן והגרעין הם המבחן הבינלאומי החשוב ביותר בקריירה של אובמה. בעיני האמריקנים, איראן היא בעיה עולמית המאיימת ישירות על האינטרסים האמריקניים. האמריקנים ימשיכו לשגר בכירים לישראל ולארח בכירים ישראלים בוושינגטון, כדי לדאוג שלא נפתיע ושהתיאום בנושא זה יישמר.
בכל מקרה, נראה ששיא המשבר מאחורינו. אמריקה תעסוק השבוע בצורה אינטנסיבית ברפורמה בבריאות, אובמה ייצא לאינדונזיה, וקלינטון למוסקבה. מקורות בוושינגטון אומרים שבממשל ינסו כעת להוריד את גובה הלהבות, להפסיק עם העלבונות ולחזור לניהול המשבר. התפקיד לספק משפטי הרגעה יוטל היום על דובר הבית הלבן רוברט גיבס, ועל היועץ הבכיר דייוויד אקסלרוד, שיופיעו בראיונות בתוכניות המלל ברשתות הטלוויזיה הגדולות.
בינתיים, ממשיכות להדהד מילותיו של פרידמן. "הדבר האחרון שאובמה צריך - בשעה שהוא צריך להתמודד עם איראן וסין, שלא לדבר על הקונגרס - זה להיראות כאילו בעלת בריתו מהתלת בו", כתב.
"ישראל זקוקה לשיחת ניעור. בנייה במזרח ירושלים היא טירוף מוחלט".
הוא מסביר לקוראיו מדוע הבנייה היא מכשול בפני כל הסדר שלום עתידי, ובאופן ספציפי בפני שיחות הקרבה שאמורות להתחיל: "רק ראש ממשלה ישראלי מהימין, כמו נתניהו, יכול להגיע להסדר שלום. בזכות מדיניות נתניהו בשטח, השתקמה כלכלת הגדה המערבית וכוחות הביטחון הפלסטיניים מסייעים בסיכול טרור; מחמוד עבאס וסלאם פיאד רציניים בכוונתם להשיג הסדר; חמאס הפסיק את התקפותיו מרצועת עזה; מדינות ערב הסוניות מבועתות מהאיום האיראני, ונכונות יותר מאי פעם לתמוך בשלום; והדרך הטובה ביותר לבודד את איראן היא להוציא מידה את הקלף הפלסטיני. יש כאן הזדמנות אמיתית, אם נתניהו יחליט לנצל אותה. עליו להחליט אם הוא רוצה לעשות היסטוריה, או רק להיות הערת שוליים בה" (קראו את המאמר המלא).
Read this article in English