מדרגות לרקיע

כשהם חוגגים עשור להקמתם השיקו השבוע חברי להקת המדרגות, מחלוצי להקות הז'אנר היהודי המתחדש, את אלבומם הרביעי, אלבום אוסף בשם "עץ", על הבמה בתיאטרון "תמונע" בתל-אביב. באלבום 14 שירים. אחד מתוכם (עץ) הוא חדש וחמישה מתוכם כמו "אמת","עבר כיונה" ו"מעיין חיים", עברו טיפול עשרת אלפים שכלל מיקסים ועבודת אולפן כדי להעניק להם שידרוג סאונד וחיות מחודשת . 

מה שנראה היום לכולנו כמובן מאליו יחסית, לא ממש היה כך בתחילת הדרך של ההרכב הזה.

הכל התחיל כשהוד דיין, חוזר בתשובה טרי יחסית, ואקס בוגר מהפכת הניו וייב - הגל החדש התל אביבי של שנות ה-80, מחליט שעל אף השינוי הפרסונלי הוא לא מוותר על המוזיקה בחיים שלו. מהפקת אלבום הבכורה של להקת פופלקס ונגינה עם דני בסן ואדם הוא נשאר על הגיטרות וממשיך לשחק בכפתורי הסאונד, אבל עכשיו עם תוכן קצת אחר למוזיקה שלו.

השידוך

בשידוך מוצלח הוא מכיר את אילן דמרי, אז איש אופנה ומוזיקאי חוזר בתשובה גם כן, וביחד הם מקימים הרכב קטן סינטיסייזרי באופי שלו, מעיין צמד, אם תרצו משהו סטייל פט שופ בויז - רק דתי.

תזכורת קטנה הכרחית להמשך הסיפור: באותה תקופה אין ynet יהדות, "המילה האחרונה" בגלי צה"ל תמיד תהיה של רזי ברקאי, ברחובות תל אביב לא תמצאו בנות של "ראש יהודי" מחלקות נרות לשבת והחוזרים בתשובה שממש כרגע חצו את הכביש היו צריכים להציג בדיקה פסיכיאטרית בכניסה לדיזינגוף סנטר.

את דיין ודמרי זה עניין, אבל לא ממש. המדרגות מחוזקים באח של הוד, איגי משהו ,עוזבים (וחוזרים) ערב ערב אישה ילדים ומתחילים להופיע בפאב קטן שנקרא הבר דעת. חמישה, שמונה ובימים הגדולים היה גם מניין של קהל למוזיקה שלהם. (אם מחשיבים את הברמן)

למרות הקושי המדרגות שאבו כוחות והמשיכו הלאה.

במקביל יותר ויותר אנשי מוזיקה ואמנים התחילו לגלות את העולם היהודי שלהם . כמו דיין ודמרי הביאו איתם החוזרים החדשים את כל הידע והנסיון אל העולם החדש שלהם. אם עד אז הורגלו האוזניים הדתיות לרמת הפקה דלילה יחסית של הרוק והפופ הדתי ולתלות המוחלטת באומנים החרדים פתאום החלו לצוץ הפקות חדישות יותר עם סאונד מתקדם והורגש שמשהו הולך להשתנות.

הגל הגדול

הגל הגדול הביא איתו גם מאזינים רבים וחדשים, דבר שלא נעלם מעייני חברות התקליטים.

"נענע דיסק"- אז הבית החם של הרוק הסמי אלטרנטיבי (רמי פורטיס, ברי סחרוף, נקמת הטרקטור, כרמלה גרוס ואגנר וכו')- בראשותו של ניצן זעירא מחליטים לאחד כוחות עם לייבל דתי קטן בשם סיהרא והם מקימים שלוחה בשם מ.י.מ שמוציאה לקהל הרחב (לצד אומנים כמו עדי רן ואהרון רזאל) את אלבומם הראשון של המדרגות שנקרא בפתח הדלת ואכן מהפתח הצליחו המדרגות להכנס פנימה לסיבוב בתוך הבית המשותף של המוזיקה הישראלית.

את האלבום השני של ההרכב,"מעיין חיים" הקהל עיכל ביתר קלות ואלבומם השלישי ,"שואף"שהושתת כולו על טהרת הפיוטים היה המצליח ביותר. אומנם הבסיס הרחב של הקהל היה עדיין דתי או אקס כזה אך שירים מהאלבום ובמיוחד הפיוט "שפל רוח" זכה להשמעות לא מעטות גם בתחנות ובתוכניות שלאו דווקא מזוהות עם המילייה הדתית.

כמי ש"המדרגות", על גבי מיני דיסק (כשזה עוד היה קיים), ליוו אותו תקופה לא מבוטלת ברחובותיה האפרוריים של לונדון אחרי עוד משמרת של טיגון צ'יפסים בדרך להגשמת החלום, האובייקטיביות ללהקה היא ממני והלאה.

הקול של אילן דמרי במעטפת המוזיקלית שהוד דיין נותן לה

(פלוס ניקוד מיוחד על איגי) גרמו לי לא מעט פעמים תחושות פנים גופניות כל כך מוחשיות אך עם זאת אמורפיות לחלוטין ששוות להיפוכונדר כמוני שני ביקורי רופא לפחות ונאמנות ניצחית ללהקה גם במחיר של שירים שאני פחות מתחבר אליהם, כאילו הייתה זו קבוצת הכדורגל שלי.

לצערי הרב,למרות ההתקדמות רוב עורכי המוזיקה בתוכניות שהן לא המילה האחרונה עדיין לא באמת עושים את ההפרדה בין המוזיקה לבין מי עומד מאחוריה. גם אחרי כל הבנאים, שולי רנד וכו' הכיפה עדיין מקטלגת אותך לנישה מאוד מסויימת לא משנה אם אתה עושה רוק, פופ או מוזיקה אנדלוסית קלאסית. עם האוסף הנוכחי, כשהכול מגיע מזוקק אל תוך בקבוק אחד יש סיכוי שדמרי את דיין יקבלו את ההכרה המגיעה להם, ובכך יעלו את המוזיקה היהודית מדרגה אחת למעלה בדרך להיות תושבי קבע בסלון הבית של המוזיקה הישראלית. 

המדרגות יופיעו ב"אוזן בר" בתל-אביב במוצאי שבת, ה-27 במרץ