אינתיפאדה או מדינה? בינתיים הולכים בדרך פיאד
החזרה לטרור אינה על סדר היום, אך האם הגיעה שעת המאבק העממי ב"רוח בלעין"? לעת עתה מעדיפים בהנהגה הפלסטינית לחכות עם זה, כדי לפנות את הבמה לראש הממשלה ותוכנית החומש שלו. בשוליים, יותר ויותר מדברים על מדינה דו-לאומית
מצב הכוננות שהוכרז היום (ג') בכוחות הביטחון הפלסטיניים, ובעיקר במשטרה ה"כחולה" שהתפרסה ברחובות הערים, שולח מסר ברור, לפיו הרשות הפלסטינית אינה מעוניינת, לפחות לפי שעה, בעימות כלשהו עם ישראל - לא "אינתיפאדת אבנים", לא "התנגדות עממית" - ובוודאי לא עימות מזוין.
ואכן, מהומות "יום הזעם" התמקדו כמעט אך ורק בירושלים, בליווי הפגנות תמיכה בעזה - בעוד שרחובות ערי הגדה המערבית נותרו שקטים.
במחנה הפלסטיני אמנם גוברים הקולות לפתוח במאבק עממי נרחב בשטחים, דוגמת זה שמתנהל מדי יום שישי בכפרים נעלין ובלעין או זה שהתחולל היום בירושלים - אך בהנהגת הרשות עדיין נזהרים, ומעדיפים להמשיך ולנסות למצות את האפיק המדיני.
אין לטעות בעניין זה - כשהפלסטינים אומרים "אפיק מדיני", הם אינם מתכוונים למשא-ומתן מול ישראל שאמור להיפתח ב"שיחות קרבה", שעליהן יש הסכמה פלסטינית נרחבת כי לא יובילו לשום מקום. הם מתכוונים לבניית מוסדות הרשות, בהליך שבסופו, הם מקווים, יציגו את הישגיהם לקהילה הבינלאומית כדי לקבל הכרה במדינה פלסטינית עצמאית. כך, הם מעריכים, יובילו מדינות העולם את המערכה על גבולותיה של המדינה הזו, ולא על עצם הקמתה.
"אף אחד לא רוצה לסבול"
לעת עתה, אין לאף אחד בצמרת הרשות נכונות לאינתיפאדה מזוינת חדשה דוגמת "אינתיפאדת אל-אקצה" שפרצה בספטמבר 2000. נשיא הרשות עצמו, אבו מאזן, התבטא כמה וכמה פעמים נגד הפיכת האינתיפאדה למזוינת - וזו הרוח השלטת בהנהגה הנוכחית של הרשות: לא עוד מאבק מזוין. ברשות גם מצליחים להתמודד עם ההקנטות של החמאס בעניין הזה, ומזכירים כי למעשה, גם חמאס אינו מאפשר כיום מאבק מזוין וירי רקטות מהרצועה.
אך זה לא הכל. הפלסטינים לא יודו בכך באופן פומבי, אולם באחרונה הולך ומתבהר כי ההתנגדות למאבק המזוין אינה מיתרגמת גם לתמיכה רשמית במאבק עממי שיתפשט למוקדים נוספים בגדה. אבו מאזן ופיאד אמנם מביעים מדי פעם את תמיכתם ב"התנגדות" של נעלין ובלעין, אותה מהללים כלי התקשורת. גורמים זוטרים יותר ברשות, כמו אבו עלא אתמול, אף לא מהססים לקרוא בגלוי לפתיחת אינתיפאדה, ובשטח מתארגנים ועדי מאבק - אך אבו מאזן עצמו נזהר בכך, ואף הצהיר כבר כי הפלסטינים לא יפתחו באינתיפאדה חדשה, למרות התסכול המתגבר מהקפאון המדיני.
"מה שקורה היום זה שחרור קיטור, אבל עד מידה מסוימת", אמר ל-ynet גורם ביטחוני ברשות. "לפי שעה, אין כוונה לתת לגבול הזה להיפרץ. האנשים סבלו במשך כמה שנים ולאף אחד אין אינטרס להחזירם אותם לאותו המצב, למרות קריאות של בכירים בארגונים ועמותות לצאת למאבק, שיכול לזכות בקלות לתמיכה בינלאומית".
מנסים לייצב את השלטון
אולם מעבר לחוסר הרצון לסבול, החשש מהסלמה נובע בראש ובראשונה מרצון לספק למודל שהתווה ראש הממשלה סלאם פיאד, בתיאום עם אבו מאזן ובתמיכה גוברת של הקהילה הבינלאומית ובעיקר האיחוד האירופי, להתרכז בחודשים הקרובים בבניין מוסדות ה"מדינה שבדרך" כדי להציג בעוד שנה הישגים ומוסדות שיכולים להחזיק מדינה.
ברשות מסמנים את תחילת השנה הבאה כמועד המבחן של המודל הזה, כאשר לנוכח הקיפאון הצפוי כנראה להימשך במו"מ המדיני, תציב הרשות לפני הקהילה הבינ"ל אתגר ההכרה במדינה פלסטינית עצמאית: "הקהילה הבינלאומית, באמצעות מועצת הביטחון, תהיה חייבת להחליט שעשינו את כל המוטל עלינו מבחינת ייצוב המערכות, בניית מוסדות, התנהלות רחוקה משחיתות ומחיקת האנרכיה על כל צורותיה - כדי שהמעצמות ינהלו את המאבק על גבולות המדינה ולא על עצם הקמתה", אמר ל-ynet שר פלסטיני. "זוהי היום הגישה המובילה ברשות".
סלאם פיאד. תמיכה רחבה בקהילה הבינלאומית (צילום: AP)
"המטרה המוצהרת של ישראל", הוא טוען, "היא לגרור אותנו לעימות כדי לעכב את תהליך בניית מוסדות המדינה. אם יש החלטה אסטרטגית אחת ברורה ברשות - זוהי ההחלטה לבנות את המדינה תוך מקסימום תמרון עם לחצי הארגונים, מכשולי ומזימות ישראל והלחץ של דעת הקהל. אנו צועדים במסלול שנקודת הסיום שלו ברורה: לבוא בעוד שנה לקהילה הבינלאומית ולהגיד - 'אנחנו מוכנים למדינה משלנו, עשינו זאת בהנחייתכם, בליווי, במימון ובפיקוח שלכם. לא הפרנו את הכללים ולא הפכנו את כללי המשחק, גם כשזה היה מאוד קרוב ומפתה".
הדרך השלישית
בתפר בין תפיסת המאבק לתפיסת המדינה, עומדת קבוצה שלישית, שמאמינה כי לפי שעה אין סיכוי לכל סוג שהוא של מאבק - אך בה בעת מעוניינת לשמר "להבה" מסוימת של עימות, בדמות המאבק העממי. מנגד, קבוצה זו גם לא מאמינה שישראל מעוניינת להתקדם במו"מ,
וגם לא תיתן לפלסטינים להתקדם בבניית המוסדות שלהם עד כדי מדינה עצמאית.
האוחזים בתפיסה זו מציעים לרשות לאמץ את השיח של מדינה דו-לאומית. אמנם לפי שעה רק מעט פוליטיקאים פלסטינים מאמצים את הגישה הזו, אף שיותר ויותר פלסטינים טוענים כי היא נראית כפתרון הרציני היחיד.
הדיון במדינה הדו-לאומית הוא לפי שעה בעיקר מנת חלקם של חלקים באקדמיה הפלסטינית, אך ההערכה היא שתפיסה זו תצבור יותר ויותר נוכחות ככל שתלך ותעמיק התובנה שתפיסת שתי המדינות חלפה מן העולם. מבחינת הפלסטינים, שני הסממנים העיקריים לכך הם המשך ההתנחלות - והגדר.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
