בן-גביר משחק לידי השמאל

תהליך יצירת האמון הצריך אורך רוח, אמונה והשקעה. לפי הערכות המצב הביטחוניות, התיישבות יהודית בלבה של עיר דוד לצד ערביי הכפר סילואן אמורה היתה להוביל למלחמת דת. העיתונות הערבית רעשה וגעשה ומנהיגיהם הילכו אימים על הציבור, אך עם רגישות וגם עם מעט נחישות כשצריך, המשכנו במסלול אותו התווינו.

עם הזמן החשדנות הפכה לסקרנות, הסערה הפכה לים נינוח וחוסר האמון התחלף במסחר ובעבודה משותפת.

מאות אלפי מבקרים פוקדים את הגן הלאומי עיר דוד מדי שנה; עמותת אלע"ד פועלת יום ולילה לפריחתו המחודשת של האזור; העיר מתנערת וקמה מעפרה, העבר נחפר ונחשף והעתיד נבנה, כל זאת תוך מאמץ בלתי נלאה לאפשר חיי שיגרה לתושבי המקום, ערבים ויהודים.

התפתחות האיזור הפיסית, הכלכלית והתיירותית והשכנות הטובה בצידן, היו למגינת לבם של גורמים החפצים בהנצחת הסכסוך. מי שחי בעיר דוד מתקשה שלא לחוש כבר תקופה ארוכה את ההסתה ההולכת וגוברת מצד ארגוני השמאל הקיצוני ומצד הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ששמו להם מטרה לפגוע במרקם החיים העדין שנבנה בעמל של 20 שנה.

בתוך כך החליטו גורמי ימין לבוא ולצעוד בסילואן, היא עיר דוד, וכך לשחק בדיוק לידיים שמעוניינות בהבערת השטח.

עם זאת, חשוב לזכור ש"מה שטיפש אחד הורס ברגע, גם מאה חכמים לא יצליחו לתקן". אנשי ימין שבאים מבחוץ, אורחים לרגע, עורכים "סיבוב הופעות" בשכונה, מתוך תפיסה ש"אחרי המבול". אלא שיש מי שנשאר לנהל את חייו תחת המבול הזה, ואת זאת חשוב לקחת בחשבון.

צעדת מחאה כזו, שללא ספק תבעיר את השטח כפי שקרה בעבר, יוצרת נזק לפיתוחה ושגשוגה של עיר דוד ומהווה נפילה למלכודת שטומנים גורמי השמאל האנטי-ציוניים החפצים בהתססה ובגלות נוספת מעירה של מלכות.

חג הפסח בפתח, הגן הלאומי עיר דוד ותושבי ירושלים הקדומה מחכים לארח את המוני בית ישראל העולים לרגל. זו הצעדה האמיתית הדרושה כאן. אחרי 20 שנה של חיים במקום המיוחד והרגיש הזה, אני יכול רק להציע כמאמר השיר: "תנו לגדול בשקט, בערוגה בכפר" כדי שכאן תזרח השמש גם מחר.

אודי רגונס, דובר עמותת אלע"ד