7 שנים אחרי הפלישה: עיראק מחכה לנסיגה

בלי טקסים, עם תקווה: עיראק מציינת היום (שבת) שבע שנים מאז נחתו הפצצות האמריקניות הראשונות בבגדד, בדרך להפלת משטרו של סדאם חוסיין. אך בעיראק 2010 עסוקים פחות בציון המאורע ההיסטורי, ויותר בתוצאות הבחירות שהתקיימו לפני כשבועיים בפעם השנייה באופן דמוקרטי, ויקבעו איזה משטר יפקח על נסיגת הכוחות האמריקנים על סוף 2011.

בתום ספירת 90 אחוז מהקולות עולה כי ראש הממשלה הנוכחי, נורי אל-מליכי, זוכה ליתרון ב-7 מתוך 18 המחוזות העיראקים.

 יריבו הגדול, ראש הממשלה לשעבר איאד עלוואי, מוביל ב-5 מחוזות. בספירה הכוללת מוביל אל-מליכי בכ-40 אלף קולות. כך או כך, נראה כי בראשות הקואליציה העיראקית הבאה ימשיך לעמוד שיעי מתון שהוביל רשימה בין-עדתית המשדרת ממלכתיות ופיוס עם המיעוט הסוני.

"כעת יש לנו דמוקרטיה וחרות, אך המחיר היה כבד והעיראקים שילמו את המחיר", אמר ראאד עבד אל-זהרה, טכנאי שיעי בן 38 מהעיר נג'ף. גם בקרב הסונים נשמעים מילים דומות: "'כישלון' היא המילה שצריכה להתנוסס מעל למלחמה האמריקנית. ארה"ב העלתה אנשים לשלטון, אך האנשים האלה מתמחים בפעולות תגמול, סחיטה, שוד והצתת מלחמות עדתיות", אמר מוחמד תאביט, מורה בגמלאות המתגורר בתכרית, עיירת הולדתו של סדאם חוסיין.

בכירי ממשל הרודנות, חוסיין מימין. נובמבר 2005 (צילום ארכיון: רויטרס)

חרף התסכול הסוני מאובדן השלטון, וטענותיו לאפלייה מתמדת מצד הרוב השיעי, הצליחה ארה"ב להביא לירידה דרסטית בהיקף האלימות בעיראק בשנתיים האחרונות ביחס לשיאים שנרשמו ב-2006-2007. למרות זאת, פיגועי הטרור הם עדיין עדיין כמעט יומיומי בעיראק, ואתמול לדוגמא נהרגו חמישה בני אדם באירועים אלימים ברחבי המדינה.

מרבית העיראקים מלווים את תוכניותיה של ארה"ב לסגת מהמדינה ברגשות מעורבים. מצד אחד- הם גאים שארצם נמצאת במסלול לקבל חזרה את ריבונותה המלאה, אך מצד שני - הם מודאגים שנהרות הדם יחזרו לשטוף את הרחוב העיראק מיד אחרי עזיבתו של החייל האחרון.

"אם האמריקנים יעזבו במהירות, יווצר ואקום שיגרום לבעיות. הפלגים העיראקים אינם נאמנים לעיראק אלא לשיוכם המפלגתי", סבור תושב בגדד, עבד אל-קארים מוסא. אחרים אופטימים יותר וסבורים כי האלימות תתחסל מעצמה מיד עם עזיבת האמריקנים. "האלימות תיעלם אחרי האמריקנים מכיוון שהאמריקנים הם אלה שגורמים לה. הם פלשו לעיראק כדי לגנוב את משאביה הטבעיים", אמר אחמד עבד אל-חוסיין, תושב העיר כות.

הפלת פסלו של סדאם בבגדד, סמל הפלת השלטון (צילום ארכיון: AP) 

ברחבי עיראק כמעט ולא התקיימו אתמול טקסים לציון שבע שנים לפלישת ארה"ב, ומרבית התושבים העדיפו להמשיך בשגרת יומם. גם צבא ארה"ב אינו צפוי לערוך טקסים או אירועים מיוחדים לציון יום השנה. 

לפחות 4,386 חיילים אמריקנים נהרגו בעיראק מאז 2003. בשנה שעברה אמנם צנח מספר ההרוגים ל-152 ביחס ל-314 בשנת 2008, אך בפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב, כמו גם בפנטגון ובבית הלבן, מקווים להשלים את הנסיגה ללא שהיות נוספות ולסיים את המלחמה שעלותה נאמדת עד-כה ב-712 מיליארד דולרים.

מאז אוקטובר 2007, אז עמד מספר החיילים האמריקנים במדינה על שיא של 170 אלף, מצטמצם סדר הכוחות בהתמדה ועומד כעת על 95 אלף. מספר זה צפוי להצטמצם ל-50 אלף עד סוף חודש אוגוסט בהתאם לתוכניתו של הנשיא ברק אובמה. 

מנתוני משרד העיראקי לזכויות אדם שפורסמו בסתו האחרון עולה יותר מ-85 אלף בני אדם קיפחו את חייהם מראשית 2004 ועד שלהי 2008 בפיגועים, קרבות ותקריות אלימות אחרות ברחבי עיראק. יותר מ-147 אלף נפצעו. מספרים אלה כוללים אזרחים עיראקים, חיילים ושוטרים, אך אינם כוללים חמושים, אזרחים זרים ואת ההרוגים בחודשיה הראשונים של המלחמה. מדובר באומדן המינימלי ביותר המתאר את "מחיר המלחמה", שכמות הקורבנות המדויקת שגבתה ייתכן ולא תתברר לעולם.