הגבאי של חלם

בילדותי אהבתי את סיפורי חלם. כלל לא הבנתי מדוע סבי, שסיפר לי את אותן מעשיות, נאנח מדי פעם בקול. כילד, ייחסתי זאת לליקויי חוש ההומור הטבועים בסבים ייקים. אולי מי שחונך בייקה-לנד אינו ער לדקויות החידוד של יהודי מזרח אירופה. כעת, משבגרתי, אני חש צורך להתנצל בפניו פומבית. מי היה מאמין שצאצאיהם המשופרים של החלמאים יתמנו למשרות בממשלת ישראל?

חקרתי וגיליתי כי סיפורי "עיירת הטיפשים" נפוצים בכל תרבויות העולם. לכולם מוטיב החוזר על עצמו: עיירה שתושביה מבצעים מעשי איוולת חסרי תכלית, ומתגאים בהם כאילו היו פסגת החכמה והיעילות.

לדעתי, בספר "חכמי חלם של המאה ה21", יקבל ללא ספק סגן השר ליצמן אזרחות של כבוד מעיריית חלם. אין לי עניין להיכנס לכל פרטי העלילה המגוחכת. בכל זאת, שאלתי את עצמי מדוע מוכן הרב ליצמן למסור את נפשו עבור קברי הנכרים בברזילי. המבלי אין קברים באשקלון? הרי יורדי דומה אלו הם עובדי אלילים! מדוע לא נהג כך בסוגיית הקברים שנעקרו מגוש קטיף? התשובה המיידית שעלתה בראשי היא כי הר' ליצמן קרוב אידאולוגית הרבה יותר לעובדי אלילים, מאשר ליהודים. מיהרתי לדחוק את הרעיון מבין מחשבותי. לא צריך להגזים.

מה בכל זאת ייתכן? שכבוד סגן השר מייצג גישה גלותית תיאורטית. הוא אינו מבין שיום שישי היום ועוד יש מדינה להקים ולנהל. בתפישתו הוא עדיין גבאי בוועד הקהילה של עיירת חלם. כלל אינו מבין את מהותה של מדינה ריבונית-תכליתנית המוגבלת במשאבי זמן, כסף וחיי אדם.

עם זאת אני שמח על הפרשה האחרונה. זו מציגה מעל כל ערוצי התקשורת את המציאות ההזויה שבה אנו שוחים. מציאות שבה קומץ קטן, אפילו בתוך הציבור הדתי, כופה את דעתו בעריצות אדנותית על כלל האזרחים. אולי, יתעוררו אנשי הציבור השפוי ויחד עם בעלי האישיות הגבולית (המהווים את רוב האזרחים), יעשו מעשה?

ברוכים הבאים לחלם

אני רוצה שינוי. אין לי שום עניין להיות אזרח חלם. הגיע הזמן לנתק את המדינה האזרחית מאלוהים, אשר כבודו במקומו מונח. מה עוד צריך לקרות? 300,000 עולים אינם מצליחים להתגייר. רבבות אינם יכולים להירשם כנשואים. הרוב היהודי הולך ופוחת, בתי חולים אינם זוכים למיגון, מחלפים אינם נפתחים במועדם. אין מדובר רק בביזוי הדת היהודית ובעשיית חוכא ואיטלולא מאלוהים. זה כבר לא מצחיק, מדובר ממש בסכנה קיומית.

מי אשם במצב? לא דת משה, לא ליצמן ותתפלאו, אפילו לא אלוהים. אמנם אנו מפנים זעמנו על מיעוט קטן בציבור החרדי, אך לא הם אשמים. תפיסת עולמם של אלו ילדותית לחלוטין ומי שכועס על ילדים, נוהג כשוטה. הרי ילד זקוק למבוגר אחראי שיעמיד לו גבולות. במילותיה

של הרבנית סופר-נני: הילד זועק לגבולות. אך במקום גבולות מוצקים, הצבנו בקושי עמודי עירוב רעועים. את התוצאה ראינו היום בממשלה.

מפלגת שינוי צריכה לקום מחדש והפעם צריכים לתמוך בה לא רק חילונים "אנטישמים". כל מי שכבוד הדת היהודית ומסורת ישראל לנגד עיניו, חייב לפעול בעניין. החיבור הסיאמי הזה בין הקב"ה לבין קופת הציבור מוכרח להינתק. האמינו לי שאלוהים רק ירויח מזה. לא אכפת לי מי יעמוד בראשה, אבל לפחות רב אורתודוקסי אחד צריך להופיע בה במקום ריאלי.

בינתיים עולם כמנהגו נוהג: הציבור מטומטם והציבור משלם עשרות מליונים. האינטרס הלאומי נקבר קבורת חמור והשאלה הגדולה היא מתי יניף העם את נס המרד. מי יודע, אולי כשליצמן יסגור קניון כשיגלה קברים עתיקים ובהם עצמות יהודיות מתקופת המצור על שערי H&M.