יציאת מצרים שלי
"תכננתי את הבריחה שלי מהבית שבוע לפני הגעת התביעה לבעלי. הזמנתי מקום במלון בירושלים והרגשתי שכל רגע אני עומדת להתעלף". רבקה לוביץ' עם סיפורה של שרון שהצליחה לצאת ממצרים, אך לא הגיעה לארץ המובטחת
לא כל אחד יכול לקיים את ההוראה של חז"ל "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". שרון עברה שעבוד ויציאה מן המצרים הפרטי שלה. היא העלתה את סיפורה המזעזע על הכתב, ושלחה לי בפקס. הציטוטים הבאים לקוחים מתוך דבריה: "במשך 17 שנה סבלתי סבל בל יתואר. חטפתי סטירות, השפלות עלבונות ואפילו בנוכחות חברים ובני משפחה. נאסר עלי להיות בקשר עם משפחתי. חטפתי קללות והערות: 'את סתומה, טיפשה ומטומטמת. תראי איזה כתפיים רחבות, איזה צוואר קצר ואיזה פה גדול יש לך'. חיי הפכו לגיהינום בלתי פוסק".
שרון סיפרה שבעלה התעלל פיזית ונפשית דווקא בבן הבכור: "הבן שלי הגדול הפך לשק האגרוף של הבעל. אני לא יודעת למה הוא בחר דווקא בו. בעקבות זאת הילד פיתח טיקים ועוויתות בפנים ובגוף. אביו פתח את ראשו כשחבט אותו בקיר והכניס לו אגרופים בבטן. רציתי לגונן עליו אבל לא הצלחתי להציל אותו מן המכות המטורפות הללו. לקחנו את הילד לטיפול פסיכולוגי. אני עצמי בלעתי כדורים כדי לשים קץ לחיי".
על יחסי המין כותבת שרון את הדברים הבאים: "סירבתי לקיים איתו יחסי מין. תיעבתי אותו ברמות כאלה שלא יכולתי לסבול מגע של אצבע עלי, ואז התחילה תקופת האונס. הוא הכריח אותי תוך כדי אלימות שלא יכולתי לעמוד בה. נכנעתי. פשוט הרגשתי איך החיים עוזבים את גופי נשמתי ומוחי כל יום ויום ויותר ויותר עד כדי מוות רוחני".
שרון מספרת על כך שאת כל התלונות במשטרה היא נאלצה לבטל תוך איומים מן הבעל, ועל כך שהפסיכולוג שלה יעץ לה "לנוס על נפשה".
שרון מתעדת את הרגע בו הגיעה לתחתית הבור אשר משם יש רק אפשרות לעלות למעלה: "חייתי 17 שנים בצל השיגעון עד שיום אחד היה הקש ששבר את גב הגמל. הלכנו בערב לסופרמרקט (שרון לא הורשתה לעשות קניות לבד. ר"ל), ואני עם העגלה מנסה לבחור פירות וירקות והוא מתחיל לצעוק שאני לא יודעת לבחור אפילו פירות. 'סתומה, מפגרת בת זונה...' כל האנשים שומעים והוא אחרי ממשיך וממשיך בלי שום כוונה להפסיק. לא יכולתי יותר. עזבתי הכול וברחתי. התחלתי ללכת בחושך עד למשטרה כאשר הוא מלווה אותי בחלק מהדרך כשהוא צועק ומקלל מתוך המכונית ומנסה להכריח אותי להיכנס. הגעתי לתחנת המשטרה, שם פגשה אותי נציגה של נעמת שבמקרה הייתה שם באותו ערב. היא הרגיעה אותי ועודדה אותי...".
הבריחה לחירות
עוד באותו לילה תכננה שרון את היציאה שלה לחופשי: "תכננתי את הבריחה שלי מהבית שבוע לפני הגעת התביעה לידיו. שכרתי רכב. הזמנתי מקום במלון בירושלים ובבוקר בטרם הגיעה התביעה הייתי פקעת עצבים ומתח. הרגשתי שכל רגע אני עומדת להתעלף. חיכיתי לרגע שהוא יצא מהבית להביא את הפועלים שלו לאתר הבניה. ידעתי שיש לי כשעה עד אשר הוא יחזור אלי שוב לבדוק אם אני בבית ומה אני עושה (שרון לא הורשתה לצאת מן הבית ללא ידיעת בעלה).
"וכך אני ממתינה שהוא ילך. הבנים הלכו לבית הספר ופתאום הוא מחליט שהוא רוצה לקיים איתי יחסי מין דווקא עכשיו.
ידעתי שאם אסרב הוא לא ילך ושוב יתחיל הגיהינום. הסכמתי. הרגשתי שגופי פשוט מת ושאני בטיפות האחרונות של כוח הסבל... לאחר שהוא סיים הוא נסע ואני לקחתי את שתי המזוודות שהכנתי מבעוד מועד נכנסתי למכונית ונסעתי לאסוף את שני הבנים מבית הספר. כמובן שהם לא ידעו שום דבר על התוכנית. הם היו בשוק ובפחד. קשרתי מטפחת לראשי ומשקפי שמש גדולים שחס וחלילה אני לא אפגוש אותו בדרכי החוצה. אחי שמר בקצה הרחוב לבדוק שהכול בסדר וכך יצאנו לדרך לחופש וניצחון שסוף סוף אני מצליחה להשתחרר ממנו ולהציל את בניי מאבדון בבית המשוגעים הזה".
שרון עברה מן המלון לבית של חברה, והחלה לעבוד לראשונה בחייה ולהשתכר. הילדים חזרו למסלול חייהם. הבעל אמנם הצליח לאתר את שרון, אך לא הצליח להחזירה לביתו. שרון השתקמה והצליחה בכוחות גדולים לחזור לעמוד על הרגליים.
אבל כפי שאנו יודעים יציאה ממצרים זה לא מספיק טוב. צריך גם להגיע לסיני. ושרון זקוקה לגט. הסיפור הנ"ל התרחש לפני כעשרים שנה. בית הדין בפתח תקווה פסק "לא מצאנו כל עילה שהיא לחייב את הבעל לגרשה... על האישה להיענות לתביעת בעלה לשלום בית". פסק דין של בית הדין הגדול משנת 1992 בטל את פסק הדין לשלום בית אך קבע שאין לחייב את הבעל בגט. לפני שנתיים, כששרון שטחה בפניי את סיפורה, היא הייתה עדיין מסורבת גט – למעלה מ-18 שנה!
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390
לפנייה לכתב/ת 
