וכשבונים על קברי מוסלמים?
בוויכוח על "ברזילי" באשקלון השמאל אמור לטעון שאלה קברי בני אדם, הרי ההומניזם לא מבחין בין יהודי ללא יהודי. לאחר מכן יש להדגיש שקדושת החיים קודמת לקדושת המתים
פעם שרנו "כל הארץ דגלים דגלים", והיום כדאי לשיר "כל הארץ קברים קברים". אין עדה שאין לה הקברים שלה: לאלה קברי צדיקים וקדושים, לאלה קברי קדמונים, ולנו – קבר רבין.
הצו הקדמוני יצא חוצץ נגד פולחני הקברים בארץ הקודש, אבל מי זוכר ומי שם? המתים בישראל הם שחקן פוליטי פעיל, גם כמצביעים במקומות מסויימים וגם כטיעון מוחץ בוויכוחים שבין דת ומדינה ובין יהודים וערבים.
הנה למשל חדר המיון באשקלון. סגן השר ליצמן מטעמיו שלו החליט להקים את בית החולים שם ולא פה. הוא התחיל לדחוף את הרכבת. דחף ודחף ודחף, ופתאום הקטר הניע וראש הממשלה באי-כבודו ובעצמו, יחד עם עוד מניין צדיקים משריו, הפכו את גחמתו של ראש הכת החרדית למדיניות של כולנו. מיד התעורר מחול המתים הישראלי, שהוא כוריאוגרפיה משוכללת של ציניות, בורות וטפשות.
אני מכיר כמה אנשים מתים שאם היו חיים היום – היו חוזרים מיד לקברם כדי להתהפך בו. חלקם חשבו בעבר שנתניהו הוא עתיד ישראל. השבוע הוכיח ליצמן שהוא במקרה הטוב חלק מעברה החשוך.
אנשי השמאל, כבר שמעתי, טוענים: "אבל אלה בכלל קברים פגאניים", ותלמידי החכמים שבהם מדייקים – "לא פגאניים אלא עכו"ם". טפשים. השמאל צריך לטעון: "אלה קברי בני אדם", ההומניזם לא מבחין בין יהודי ולא יהודי. אחרי זה יש לומר: "קדושת החיים קודמת לקדושת המתים". כנגדם עונה ליצמן, הנציג הבכיר של ענף הבדלנות הישראלית: "אני לא מזיז אפילו אם הם לא יהודים! אני הרי הומניסט"! והוא לא.
וזהו ליצמן שנועץ בגדולים וחכמים שאוסרים עליו בכל לשון של איסור לפגוע בקדושת כל מי שמת בארץ שבין הירדן לים, שפיו מלא שתיקה נוכח הקמתו של מוזיאון הסובלנות בירושלים, מוזיאון מוזר שאמור לקום על בית הקברות המוסלמי שבגן ממילא ("גן העצמאות").
אותה ישראל שעשתה הון מדיני רב מבניית מלון אינטרקונטיננטל על ראש הר הזיתים ומחילול המצבות ובהן זו של סבי זכרו לברכה כחלק מפיתוח כביש הגישה למלון - עושה את אותו דבר במערבה של העיר - מחללת את מתיהם הקדושים של יושבי הארץ האחרים, ובציניות נפלאה קוראת לזה "סובלנות". הפעם לא רק ליצמן שותק, גם אלה שלי שותקים.
כשאני מסתכל על הסך-הכל הישראלי שבשבוע שעבר הכריז מלחמה על ביידן והיום נציגו הדיפלומטי מגורש מבריטניה, ובין לבין כיתות מוזרות מעדיפות עצמות ישנות על פני אשקלונים חיים, אין לי אלא להרהר האם מצבה של ישראל הוא בעצם רגל בקבר ורגל על קליפת בננה.
