מחאה בריטית צפויה

החלטתה של ממשלת בריטניה לגרש את נציג המוסד מתחומה, היא צעד צפוי מצד מדינה שלא מעוניינת לראות את זיוף הדרכונים של אזרחיה ללא קשר למטרה ולצרכים כמו התנקשויות. אם כבר עשו שימוש כזה, מן הראוי היה מבחינת הבריטים שהדבר לא ייחשף. כיוון שלא כך היה, יש מחיר לעניין, והמחיר נגבה יותר על חשיפת הפעולה ופחות על עצם קיומה.

מי שטוען כי מדובר בצעד חריף שלא זכור כמותו בין מדיניות ידידותיות, מבטא דאגת יתר. הפעולה הבריטית כעת היא בגדר תגובה לפעולה שגרמה לה מבוכה. לכן גירוש נציג המוסד מהווה מחאה דיפלומטית צפויה, בניסיון לסגור את התיק ללא רעידת אדמה.

זאת ועוד - בריטניה מצויה לפני מערכת בחירות. ממשלתה מוכרת כיותר ידידותית כלפי ישראל לעומת אינטלקטואלים ועיתונאים מבריטניה, שמעוניינים לנקוט קו תקיף הרבה יותר כלפיה, כפי שהתבטא בחרם האקדמי ובפעולות למניעת כניסתם של בכירים ישראלים לתחומה. לכן, אם הממשלה הבריטית לא תגיב למעשה כזה, היא צפויה למתקפות בפרלמנט. זהו האלמנט הפוליטי הפנימי שהשפיע על הצעד הנוכחי.

אך עדיין יש לזכור שלא מדובר על הפסקת שיתוף הפעולה בין שירותי הביון של המדינות. ייתכן שנשמע ביקורת ואלי גם נהיה עדים לפעולות דומות מצד שאר המדינות שהיו מעורבות בפרשה. ומצד שני - זו הזדמנות מבחינת השגרירים הישראלים להדגיש את הצורך למצוא דרך אחרת למנוע פעולות טרור ברחבי העולם. זו ההזדמנות להדגיש את יתרונותיה של פעולה כמו זו שבוצעה בדובאי - הרי מדובר בחיסול בלי נפגעים ובלי נזק, בלי הפצצות מהאוויר כפי שארע בתוניס בעבר. היו כבר חברי פרלמנט אוסטרלים שהתבטאו בנושא, באומרם שאם רוצים למנוע שימוש בדרכונים של מדינות ידידות - דווקא הן אלה שצריכות לפעול יותר כדי למנוע פעולות טרור. הם הדגישו את זכותה של ישראל להגן על עצמה, ואת העובדה שדרך הפעולה שנקטו בדובאי גורמת פחות נזק מפעולות אחרות בעזרתן ניתן לסכל טרור.

פרופ' ג'ראלד שטיינברג, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן