כשהבוס אוהב יתר על המידה

אין ספק, האהבה היא דבר נפלא. כולנו זוכרים את הילד או הילדה הכי מתוקים בכיתה, את החייל או החיילת הכי יפים בפלוגה ואת הסטודנט או הסטודנטית הכי "XXXXX" בפקולטה. אבל במקום העבודה הסיפור קצת שונה.

• עוד בערוץ קריירה
  

האם גם לעובדים מותר לשאוף לבסס קשרים רומנטיים עם עמיתיהם לעבודה? אם כן, האם יכולים קשרים אלה להיווצר בין כל עמית או עמיתה לעבודה? גם כשהם בכירים יותר, זוטרים יותר, וותיקים יותר או צעירים יותר?

רובנו נכנסים לשוק העבודה בגיל צעיר יחסית ובעודנו רווקים, כולנו מבלים בעבודה שעות רבות וחלק נכבד מהווי חיינו ומהחוג החברתי שלנו מורכב מחברים וחברות במקום העבודה. הגיוני שיווצרו יחסים אינטימיים עם אנשים בוגרים אחרים המעוניינים בכך; הגיוני - אבל לעתים אסור.

לא משנה מי התחיל

בחודש מרס 2008 קבע בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין מחייב, שאין מקום לקיום יחסים אינטימיים במקום העבודה בין עובד או עובדת בכירים לבין עובד או עובדת זוטרים. זאת, אף אם מדובר ביחסים בהסכמה ומרצון, וגם אם העובד הזוטר הוא המעוניין והוא זה שיזם את הקשר או את הפיתוי. קביעה גורפת זו של בית הדין גררה ביקורת לא מעטה.  

המקרה שעמד אז בפני בית הדין לעבודה, עסק בעובדת ובעובד בכיר ממנה שניהלו מערכת יחסים אינטימית בעודם עובדים יחד (כל אחד מהם היה נשוי אותה עת). כשנתיים לאחר שהקשר הסתיים פנתה העובדת לממונה על הטרדה מינית במקום העבודה והתלוננה על הטרדה מינית. לאחר בדיקה קבעה הממונה כי לא הייתה הטרדה מינית שכן התקיימו יחסים אינטימיים בהסכמה.

העובדת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי הוטרדה מינית ותביעתה נדחתה. זאת, בין השאר, לאור קביעת בית הדין האזורי לעבודה כי העובדת היא זו שיזמה את הקשר האינטימי בין השניים, העובד נעתר וכך נוצר קשר אינטימי בהסכמה ומרצון בין שני בגירים.

אך בית הדין הארצי לעבודה סבר אחרת וקבע כי במקרה שבו מתפתחת מערכת יחסים אינטימית בין שני עובדים שאינם באותה רמת בכירות, הרי שהנחת היסוד תהיה שאין מדובר ביחסים בהסכמה אלא בכפיה, עקב ניצול הכוח והמעמד של הבכיר מבין השניים. זאת, אף אם המוטרד-הזוטר (או המוטרדת) הוא זה שיזם בפועל את הקשר האינטימי.

מתי בכל זאת אפשר לנהל רומן משרדי?

לפי בית הדין הארצי לעבודה, יוכל אותו עובד בכיר להפריך את אותה הנחת יסוד בכמה דרכים:

• על פי השופטת וירט ליבנה, ניתן להפריך את ההנחה בעיקר על ידי כך שהעובד הבכיר יראה כי נעתר לחיזורים שהופנו כלפיו מתוך רצון לקיים קשר מלא, קשר שאיננו מתמצה אך ורק בקיום יחסי מין מזדמנים.
• לפי עמדתו של הנשיא אדלר, קיום מערכת יחסים אינטימית במקום העבודה בין שני עובדים שאינם בני אותו מעמד מהווה הפרה של חובת העובד הבכיר כלפי מעסיקיו. זאת מכיוון שעולה חשש – גם אם לכאורה – שהקשרים האינטימיים שנוצרו מהווים "שוחד" וישפיעו על החלטותיו העתידיות של המנהל בדבר קידומים, תוספות שכר וכיוב'. לפיכך, קבע הנשיא כי על העובד הבכיר לדווח למעסיקו על הקשר האינטימי ולפעול לביטול יחסי המרות.
  

הקהילייה המשפטית געשה ורעשה לאחר מתן פסק הדין הזה, אשר הצליח לעורר ביקורת מכיוונים שונים. אך האם באמת מדובר בתוצאה שהיא כל כך חריגה ובלתי מתקבלת על הדעת? האם מדובר בהתערבות מופרזת בחופש הפרט וברצון החופשי לקיים יחסים עם מי שנחפוץ?

נראה שפסק הדין מבקש להשריש בנו נורמות אחרות של קבלת אחריות למעשינו – נורמות שאולי חסרות לנו בתרבות ובשיח הציבורי של היום. אנשים המחזיקים בעמדות מפתח בכירות, הן בחברות פרטיות והן בשירות הציבורי, צריכים לדעת שהכוח הבא עם מעמדם מלווה גם באחריות ובציפייה כי ינהגו משנה זהירות בהפעלת הכוח ויגזרו על עצמם טוהר מידות אחר, מוגבר.

כשם שאין אנו מקבלים בהבנה מצב בו קצין בכיר מקיים יחסים אינטימיים עם חיילת, או נשיא המקיים יחסים עם מי מעובדות בית הנשיא – אפילו אם הכול נעשה לכאורה בהסכמה – היא הנותנת לגבי מנהל המקבל על עצמו תפקיד בכיר. מדוע? כי חלק מתפקידו הוא ליצור סביבת עבודה החפה מהאפשרות שמי מהעובדים ינוצל או יעשה מעשים בניגוד לרצונו. 

הכותבים, עו"ד שי תקן ועו"ד אוהד גלעדי, הם היועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית, ועו"ד באגף, בהתאמה.