מבצע מצה

אפיית מצות הפכה מזמן לנורמה חוויתית של הילד הישראלי טרום פסח. בימים אלו ממש אפשר לראות את קטנטני המדינה חמושים בכובעי אופה וסינרים, אוחזים בחדווה מצה אותה הכינו במו ידם, במאפיה הניידת של חב"ד שקפצה לביקור. ואם לא די בכך, גם סרטון על התוצרת השחמחמה, סדנאות יצירה, משחקים והפעלה, יש לכל דורש.

הדרך למצה מתחילה כאן‏ (ללא)

1

2

3

4

5

6

7

כמעט יובל קודם לכן, בכפר קטן בלב ארץ צעירה, התחילה המהפכה הפריכה. ביקור הססני של קבוצת תלמידים במאפיית מצות, תפח כעבור שנתיים ליוזמה חינוכית בה השתתפו ששת אלפים ילדים ביום. סיפורו של מבצע חינוכי בניחוח אביבי.

כך זה התחיל

אין ספק כי האזנה להרב יקותיאל גרין מספר על עברו כמדגים עריכת שולחן לליל סדר, משולה בעיני ליצחק תשובה בהרצאה על "דן החסכן". גרין, מחברם של עשרות ספרי עומק בנושאי יהדות וחסידות, שימש שנים רבות כרכז "מבצע מצה" החב"די, כמעט מראשית דרכו.

גם היום, 49 שנה אחרי, אין לו תשובה ברורה, איך בדיוק הצליח לפקח על ביקורם של מאות ואלפי ילדים מדי יום, ללא כוח אדם מיומן או אמצעי עזר הכרחיים בני זמננו, כמו מכשירי קשר ופלאפונים. אך המחשבה על "הבאת חווית החג", כפי שהוא מגדיר אותה לילדי ישראל, סיפקה לדבריו את האנרגיות הדרושות, לקדם את הרעיון המבריק של איצ'ה גנזבורג ז"ל, מצעירי חב"ד של אותה תקופה, ולמנף אותו לסיפור הצלחה יהודי.

"לא היה בכלל כסף", הוא אומר בכנות. "הייתי צריך להשתמש בנוער של כפר חב"ד כדי שיהיה מי שיפעיל את הילדים. אני זוכר את עצמי דופק בעדינות על דלת הכיתה ומבקש בהתנצלות מהמורה לקחת החוצה את כולה או לכל הפחות חצי ממנה. נערים ונערות בני 16 ו-17 עמדו מול כיתות והרצו להם על אפיית מצות וחג הפסח. זה כוח האדם שהיה לנו. בסוף חילקנו לכל ילד בקבוקון מיץ ענבים והגדה של פסח כמזכרת, במחיר עלות".

הלם תרבותי

המבצע החל בעלון מנומס נשלח למנהלי בית הספר דאז והזמין אותם לבוא עם הילדים לביקור חג בכפר חב"ד. טלפונים היו יקרים מדי. "באותה תקופה", מתנסח הרב גרין בזהירות, "הקיטוב היה גדול. היו שני מחנות דתיים וחילונים וביניהם מסך ברזל עבה ובלתי חדיר. בשנה הראשונה למבצע הגיע טפטוף של כמה עשרות בודדות של תלמידים. יכולתי ממש לדמיין את הויכוח בחדר מורים אם זה 'בסדר' ללכת לביקור אצל 'האדוקים' או לא", אך מהר מאוד הפך הטפטוף לשיטפון.

"כל ביקור כזה היה שוק תרבותי", הוא אומר. "בכוונה התחלנו את הסיור מבית הספר למלאכה, תיכון המקצועי שכבר היה באותם ימים בכפר. הילדים ראו מורים עם זקנים ופאות מלמדים מתמטיקה ותלמידים עם כיפות שלומדים מכונאות רכב כדי להשתלב בזה בצבא. המורים היו בהלם וגם התלמידים.

"משם המשיכו הילדים לגולת הכותרת של הביקור, צפייה בהכנת המצות במאפיה. שהייתה חוויה מכוננת בפני עצמה. אני זוכר עד היום מורה מבית ספר יובלים בצפון תל אביב, עומד עם התלמידים ליד תנור הלבנים הגדול וצועק בהתלהבות מדבקת,'תלמידים, הנה הן נכנסות לתנור!, תלמידים אני מריח את המצה! ככה בדיוק אפו אצל אבא שלי בחצר בעיראק'!. היום אני נתקל בנהגי מוניות בני חמישים ששומעים שאני מכפר חב"ד ומתחילים לספר בהתלהבות על הביקור במאפיית המצות כזיכרון ילדות מאושר".

לחם סוציאלי

מה כל כך חשוב במצה, שהיה צריך להשתדל כל כך 'לחבר' את הילדים אליה?

"המצות הגיעו בכלל מהמזון שאכלו בני ישראל במצרים במשך כל שנות השעבוד. זהו לחם עוני, שמתעכל לאט וגורם תחושת שובע למשך

 זמן ממושך. גם היום, אגב, יש בתי כלא בעולם השלישי שמאכילים את האסירים בלחם דמוי מצה מאותה סיבה בדיוק. את הפעם השנייה שהן מוזכרות כולנו מכירים , האכילה של המצה בליל פסח הראשון במצריים עם הקורבן ובהמשך מסופר עליהן כצידה לדרך, כלחם שלא הספיק לתפוח".

"למצה, יש משמעות אישית וחברתית, מעצם צורתה. המצה מסמלת ענווה, ושפלות הרוח בניגוד ללחם, שתפיחתו מסמלת את המלאות, גאווה והרגשת 'היש'. היא מרמזת לאדם לצמצם את עצמו ואת תחושת העליונות שלו ולפנות מקום לזולתו. זהו מסר שחשוב להעביר הלאה לצעירי הצאן.

"המפגש בכפר היה פעמים רבות הקשר היחיד של הילד לחג בבתים שלא ערכו בהם את ליל הסדר. בין אם מתוך תחושת ניתוק מהמסורת ובין מסיבה פשוטה שלא ידעו איך בדיוק לעשות את זה".

איך אתה מסביר את העובדה שחוויות המצה של חב"ד הפכה לחוויה לאומית-ישראלית?

"נראה לי שאת הקושייה הזאת נאלץ להשאיר פתוחה".