מי אתה אליהו הנביא?
אליהו הוחלף בנביא אחר, עלה בסערה השמיימה ומשם הוא ממשיך ללוות את ישראל בכל בית, בברית המילה ובליל הסדר. עו"ד אלעד עפארי על כוסו, כיסאו וכעסו של אליהו הנביא
היהודי "נפגש" עם אליהו הנביא במעגל חייו בשני אירועים שונים: בפסח ובברית מילה. "מפגש" זה מלווה בהכנה ממשית מצד האדם, בפסח נמזגת כוס מיוחדת לכבודו של אליהו ובברית המילה מציבים כסא מיוחד לכבוד אליהו.
מה פשר מנהגים כה חריגים אלו? מדוע דווקא אליהו הנביא מוזמן ל"מפגשים" אלו? והאם ישנו קשר בין שני האירועים הללו, ברית המילה ופסח? חז"ל מספרים כי בשעה שביקש הקב"ה לגאול את בניו ממצרים, לא היו בידי ישראל זכויות והיו ישראל "עירומים מן המצוות" עד שמלאכי השרת טענו כי "אלו (היהודים) ואלו (המצרים) עובדי עבודה זרה" ומהו יתרון ליהודים המזכה אותם בגאולה משעבוד?
עם זאת, בזכות שתי מצוות שנתעסקו בהם ישראל באותה עת נגאלו ממצרים - ברית מילה וקרבן פסח, זהו שאמר הנביא יחזקאל "בדמייך חיי בדמייך חיי", בזכות שני דמים נגאלו ישראל ממצרים– דם פסח ודם מילה.
ברית המילה היא המצווה הראשונה שניתנה ליחיד - לאברהם אבינו עוד בטרם נוצר עם ישראל. ברית דמים זו שחותמה במקום מוסתר וחבוי בגופו של האדם היא הברית האישית בין האדם לקונו.
קורבן פסח היא המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, ובה נדרשו בני ישראל, בין היתר, למרוח על דלתות הבתים - לעיני כל, את דם השה השחוט. מעשה זה סימל את הכפירה והביזוי לאלוהי מצרים. מצווה זו של קרבן פסח, נערכה במסגרת משפחתית ולא אישית ואף היה צורך לעיתים בכינוס של מספר משפחות לשם קיומה. מצווה זו אם כן מסמלת את הברית הלאומית בין הקב"ה לעמו.
שתי "מצוות דמים" ראשוניות אלה האחת מסמלת את הזהות האישית והאחרת את הזהות הלאומית הקולקטיבית, הן שתי מצוות עשה היחידות בכל התורה כולה, בהן מוטל עונש כרת על מי שמבטלן.
אף במקרא אנו מגלים כי מצוות הפסח והמילה קשורות זו בזו כאשר הברית האישית - ברית המילה תמיד קדמה אל מצוות הפסח - אל הברית הלאומית. לאחר שאברהם מל את עצמו מגיעים המלאכים להודיע על הפיכת סדום ועפ"י המדרש המלאכים הגיעו לסדום בליל פסח. בשעה שמשה רבנו, היה "בדרך במלון" בטרם החל למלא את שליחותו להוצאת בני ישראל ממצרים, ביקש ד' להמיתו עד אשר צפורה אשתו מקיימת את מצוות המילה. יהושע מל את בני ישראל בכניסתם לארץ, ומיד לאחר כך עושים בני ישראל את חג הפסח. אף התורה קישרה בין המצוות וקבעה במצוות קרבן פסח ש "כל ערל לא יאכל בו".
התיקון של אליהו
עיון בפועלו והתנהלותו של אליהו הנביא במקרא מגלה דמות קנאית וקפדנית הנאבקת מאבק עיקש ומר במפירי דבר ה' ועוזבי תורתו וזאת שלא בדרכי נועם ולא בדרכי שלום. כך לדוגמא אליהו הנביא מיוזמתו שלו, "גזר" שנות בצורת על העם עד אשר יחזרו בתשובה. כאשר אליהו מגיע לחורב ולשאלת הקב"ה מה לך פה אליהו? הוא עונה "קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " אליהו הנביא ברוב ייאושו וכעסו מאשים את עם ישראל כי הפרו את הברית עם ה'.
הקב"ה שלא היה שבע רצון מהאשמתו, מדרך פועלו ומקנאותו של אליהו, מבהיר לו כי דרך הקפדנות והקנאות אינה הדרך נכונה (לא ברוח ה' .. לא ברעש ה' .. לא באש ה'). אלא שאליהו נותר דבק בדרכו הקנאית מה שלא מותיר בידי הקב"ה ברירה אלא להודיע לאליהו על החלפתו בנביא אחר – אלישע, שגישתו הייתה הפוכה משל אליהו.
אליהו הנביא איננו עוזב את הארץ כדרך כל בשר אלא עולה בסערה השמיימה וממשיך ללוות את עם ישראל. אלא שדרכו של אליהו ב"שמים" שונה בתכלית מדרכו ב"ארץ", והיא מהווה תיקון להתנהלותו. לא רוח קנאה ולא רוח סערה מלווה את אליהו כעת כי אם רוח חמלה ורוח לימוד סנגוריה על עמו. וכך מבהיר הזוהר את פשר הכנת הכסא לאליהו הנביא בברית המילה "אמר לו הקב"ה לאליהו, חייך בכל מקום שבו ירשמו בני בבשרם ברית מילה, אתה תהיה שם, והפה שהעיד שישראל עזבו את הברית, הוא יעיד שישראל מקיימים אותו" .
על אותו עיקרון, ניתן אף לומר כי אף בפסח לאחר מזיגת "כוסו של אליהו" ניצב אליהו הנביא בכל בית יהודי, ומעיד כי בני ישראל לא עזבו את ברית הדמים הלאומית המיוצגת ע"י הפסח.
אליהו הנביא אם כן "נוכח" בעת קיום שתי מצוות סמליות אלו ברית מילה ופסח והוא מעיד כי ברית הדמים הן האישית והן הלאומית בין ישראל להקב"ה עודנה שרירה וקיימת.
ב"שבת הגדול" שלפני פסח אנו מפטירים "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא-לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם". אותו אליהו הנביא שבחייו בארץ "תבע את כבוד האב (הקב"ה) ולא תבע את כבוד הבן ( עם ישראל)" ותקע טריז בין הקב"ה לעם ישראל הוא זה אשר לעתיד לבוא "ישיב לב אבות על בנים".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
כיסא ברית המילה לאליהו
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
