יציאת מצרים של אמא
לרגל חג החירות מפרסם ynet ארבעה מכתבים לאנשים שעדיין מחכים ליציאת מצרים שלהם. ענת, בתה של מסורבת גט, עם מכתב לאמא: "אני מתפללת בכל יום שתהיי מאושרת, שתוכלי להנות מהשפע שאלוהים נתן לנו, מהאור שנמצא בחוץ"
לאמא שלי,
לא להדאיג אותנו, גם כשקבלת מכתבים מבנק למשכנתאות בהם ביקשו להעביר את הבית לכונס נכסים במטרה למכור אותו ולסגור את החובות שאבא השאיר אותך איתם, את היית שקטה לא שיתפת ולא אמרת מילה, וזאת על אף שהפחד שנזרק לרחוב כונן בתוכך, ידענו שאת יודעת שאת חייבת להילחם, להילחם בשביל כולנו, בשביל העבר, בשביל ההווה ובטח בשביל העתיד שלנו כמשפחה יחד, הרגשנו שכואב לך כי שמענו אותך בוכה כשהיית נכנסת להתקלח, ולא יכולנו לעשות כלום.
אני מרגישה שהכי קל לי זה לכתוב לך את הדברים, כי קשה לי לראות אותך סובלת ונאבקת לקבל את החופש שלך, כשלי אין מה לעשות או אין שום יכולת לעזור לך. גם אם אזרוק את המכתב הזה, לפחות אני ארגיש שהוצאתי את מה שאני אוגרת ואוצרת בתוכי.
כבר תשע שנים שהחיים שלנו משובשים. הכי קשה זו זאת הידיעה שמי שמשבש אותם הוא דווקא אבא שלי שעזב את הבית לפני תשע שנים בהפתעה גמורה, ללא הודעה מוקדמת. כשהחשיך היום ונכנסתי לחדר השינה גיליתי את הארון שלו ריק, הבנתי שמתחילה תקופה חדשה, אך לא היה ברור לי אם זאת תחילתה של תקופה טובה כי הוא לא יהיה בבית או שנמשיך לסבול עם שלט רחוק.
יכולנו להיות עוד משפחה רגילה שבה ההורים לא מסתדרים ומתגרשים. אך ההתעקשות של אבא שלי "להעניש" אותך ולא לתת לך גט גורמת לי ולכל חמשת אחי הקטנים סבל בלתי יתואר. אני מרגישה שאת משתדלת להראות לנו שהכל בסדר, את לא משתפת אותנו במהלכים משפטיים שאת עוברת על מנת
עתה בני חורין
לשנה הבאה בירושלים, פולארד
יוגב אטיאס
יוגב אטיאס, תלמיד תיכון, פותח עם מכתב לפולארד: "אמנם אנחנו רק בני נוער, אבל איכפת לנו מאדם שסובל כי רצה לעזור למדינה - והיא זנחה אותו"
כנראה שהמזל הגדול שלנו, זה שבורכנו בך, באמא חזקה מאוד ושורדת אמיתית, את מטפלת בנו, עובדת במשרה מלאה על מנת להתפרנס בכבוד ולא להיות נטל על החברה, את ממשיכה לעמוד על זכויותיך במאבקים משפטיים. תמיד נמצאת בשבילנו בכל רגע נתון, בכל בעיה, שאלה, את מחבקת, מקשיבה, אוהבת, בשקט המיוחד רק לך, את אוהבת ודואגת, ומשתדלת לדאוג לכל מחסורינו גם כשהוא "שכח" להעביר את תשלומי המזונות.
את יודעת שאנחנו מאוד כועסים על אבא למרות שהוא מנסה לפתות אותנו בממתקים בשעתיים השבועיות שהוא פוגש אותנו, ולפעמים אנחנו אפילו מאוד נפגעים שהוא חושב שבסוכריה הוא יכול "לרכוש את ליבנו בחזרה" הרי לימדת אותנו כל החיים לא לקחת סוכריה מאיש זר, ואבא שלנו הפך לכזה. זר אלינו, זר לכאבים שלנו, זר לרגשות שלנו, אם הוא היה ער לפחדים שמלווים אותנו כל יום, הוא היה נותן לך גט, וכל זה בשביל להפוך אותנו למאושרים, זאת הסוכריה שאנחנו רוצים בשבילך, גט, חתיכת נייר שתוציא אותך לחופשי, ותאפשר לך לבזבז את האנרגיות עלינו וגם עליך כי מגיע לך הכל, כל שעת פינוק של ישיבה בשמש עם קפה, מגיע לך, הלוואי והייתי יכולה להוריד בשבילך את הירח, או להכריח את אבא, שיחתום על הנייר שאת כל כך רוצה. את יודעת, אבא מעולם לא לקח אותנו אליו לשבתות בטענה ש "אין לו מקום" למרות שהוא גר לבד אצל סבתא ובחגים כל האחים שלו ומשפחותיהם באים, והם באים בכמויות, וזה פוגע בנו יותר, אני לא מבינה את מי הוא לא רוצה יותר אותך או אותנו?
קשה לתאר מה מרגיש ילד שגודל במשפחה בצל קרבות ומלחמות המתנהלים בין הוריו מעל ראשו, זה מלווה אותנו יום יום ובכל מקום, לראות את האמא שאתה נורא אוהב, את האמא שמגדלת אותך ונאבקת למענך ולכל מחסורך וכשאין שמחת חיים בפניה וסימני המאבק המשפטיים חורצים בפניה חריצי ייאוש ותסכול כשהיא חוזרת מעוד יום של דיונים מתיש בבית הדין הרבני בו אבא, אבא שלי, מסרב לתת לך את הגט המיוחל ושוב לשמוע אותך בוכה באמצע הלילה בשקט, בשקט האופייני לך כל כך. ואוזרת עוז למחרת ונוסעת להיאבק עם עורכת הדין מ"מרכז צדק לנשים" בירושלים.
אני רוצה לחבק אותך ולגעת באור הזה ביחד איתך, ושהאור הזה ימלא אותך באנרגיות ובאהבה, יעניק לך שמחה ואת החופש שאת כל כך רוצה. אני מתפללת כל יום לפני השינה שאת תהיי מאושרת, שתקומי עם חיוך, שלא נהיה עם חובות, אני מתפללת שתוכלי להעניק לעצמך יום חופש, יום חופש אחד בו תוכלי לנוח, ולהנות מהשפע הזה שאלוהים נתן לנו, מהאור הזה שנמצא בחוץ. אני מרגישה שחיינו הם כמו כלא, לכל מקום שאנחנו הולכים רודפת אותנו דמותו של אבי, צילו הכבד מאיים עלינו, די אבא תפסיק, תן לאמא את הגט, תהפוך אותה למאושרת, למחויכת, לאוהבת. תשחרר אותה.
מביתך האוהבת מאוד,
ענת
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: שאול גולן
מומלצים
