נתניהו, קח דוגמא ממשה ואהרון
"שלח את עמי. פשוט. חד וחלק. לא שתי חרויות לשני עמים. לא צעדים בוני אמון ולא ועידות בין לאומיות. פרעה מרים גבה, יועציו חורקים שן והעולם כמרקחה". ומה נשתנה? אבי רט על מנהיגות אמיצה אז - והיום
כמה אומץ ותעוזה אמונה פנימית ונחישות צריכים להיות לשני אחים יהודים קשישים בני 80 ו-83, הנכנסים לפגישת פיסגה מכרעת בארמונו של המלך הגדול.
לשני האחים הללו אין שום דבר להציע, או לאיים מלבד אמונתם בה' ובצדקת שליחותם. אין להם נדוניה כלכלית, אין להם גיבוי ציבורי או תקשורתי, אין להם כוונות פוליטיות, ואין להם שום יכולת לתמרן או לקמבן. כל מה שיש להם זה ציווי אלוקי, אחריות גדולה על אחיהם, ותחושת שליחות היסטורית.
למזלם הגדול, ובדיעבד גם למזלנו - הם לא עשו סקרי דעת קהל או היתכנות לקראת הפגישה המכרעת. למזלם לא הקיפו אותם יועצי תקשורת וכותבי נאומים שיעצו להם מה ואיך להגיד בכל מיני ניסוחים דיפלומטיים מתוחכמים מעורפלים ורבי משמעות.
הם לא באו למפגש מצוידים בעודך כריזמה או בניירות עמדה.כלי הנשק היחיד והעיקרי שלהם במפגש המכריע היה האמת הפנימית שלהם והאמונה הגדולה באמת הזו.
כך נכנסים שני הקשישים הללו לארמון - לא מתבלבלים לא מהפאר ולא מתקתוקי המצלמות, לא מלהקות היועצים והחרטומים, לא מגודל הארמון ולא מכלי הנשק. הם נכנסים ללשכת המלך הכל יכול - זה שבהבל פיו יכול לגזור ככל אשר יחפוץ, ובפיהם שלוש מילים מרכזיות שהפכו לסמל ולמותג היסטורי עולמי - 'שלח את עמי'. הם הקדימו למשפט הזה עוד שלוש מילים - 'כה אמר ה'', וחתמו את המשפט בעוד מילה אחת - 'ויעבדוני'.
בקיצור פרעה - לפניך ניצבים שני אחים בגילאי השמונים, שכבר ראו הכול בחייהם. אתה יכול להרוג אותם בו במקום, אתה יכול להתעלם מהם או להתעלל בהם.
האחים הללו 'לא סופרים אף אחד ממטר'. את האמת שלהם הם יגידו, בימי אורה כבימי חשכה, עם רוח גבית של דעת קהל או גם כשכל העולם יהיה נגדם.
מנטרה פשוטה, וזה עובד
שלח את עמי. פשוט. חד וחלק. כאן ועכשיו. לא חצי עמי. לא שתי חרויות לשני עמים. לא צעדים בוני אמון ולא ועידות בין לאומיות. אין על מה לדבר פחות מ'שלח את עמי' - מראשון היהודים עד אחרון התינוקות, כולל כל הרכוש - מראשונת הפרות עד האגורה האחרונה.פרעה מרים גבה, יועציו חורקים שן, היהודים מגיבים בעצבנות, הפרשנים מלגלגים, והעולם כמרקחה. אף אחד לא נותן סיכוי.
רק שני האחים הללו, נקראים לארמון פעם אחר פעם, והם חוזרים כמו תקליט שחוק על המנטרה הכול כך פשוטה - שלח את עמי.
ו...זה עובד. לוקח קצת זמן... כמה מכות לא נעימות גם הן תורמות להחלטה... אבל בשורה האחרונה... זה עובד.
כנראה, שכשאומרים את האמת במלאה, מכוח תחושת שליחות ושכנוע פנימי עמוק, מתוך אמונה ומתוך אחריות היסטורית- בסוף זה עובד.
כשמתחילים לגמגם, ולהתנצל, ולהתפתל, ולאבד את האמונה בצידקת הדרך, ומנסים לצאת ידי חובת כולם- בסוף יוצאים קרחים מכאן ומכאן ולא יוצאים ידי חובת אף אחד. אבל כשלא מנסים להתחנחן ולהראות יפה - אלא פשוט מנסים לעשות צדק אמת ומוסר, בו לא יהיו אנשים משועבדים לאנשים - בסוף זה עובד.
כמה זה פשוט. כמה זה נכון. לא צריך יועצי תקשורת או ועדות חקירה בשביל להגיע
למסקנה הזאת. לא צריך סקרי דעת קהל או משאל עם. כל מה שצריך זה להיות מחובר לאמת שלך, לשליחות שלך, ולאמונה שכשעושים דברים ממקום שכזה- בסוף הם יצליחו, גם אם הדרך קצת ארוכה ולא קלה היא דרכנו.
הסיפור הקלאסי מספר שמי שלא נחרץ ונחוש - בסוף גם חוטף מכות, גם אוכל את הדגים המסריחים וגם מגורש מהעיר. ובמילים ישראליות - בסוף גם לא בונה בירושלים, גם מגרשים את שגריריו בביזיון, וגם כולם שונאים אותו.
בכל דור ודור ...כאילו הוא יצא ממצרים.... מה נשתנה? האמת, כמעט כלום לא נשתנה.צא ולמד איך רק השמות מתחלפים. איך העקשנים נשארים עקשנים,הטיפשים נשארים טיפשים, הפריץ נשאר פריץ, והיהודים ממשיכים לרקוד לפניו.
מי ייתן לנו שני קשישים אמיצים ולא עדת יועצים הנבהלת מהצל של עצמה.
ולקוראי המדור - ברכת חג שמח וכשר, ולשנה הבאה בירושלים כנראה שוב בלי הסכמת העולם, אבל עם אמונה בבורא העולם.
פורסם לראשונה 25/03/2010 14:25
לפנייה לכתב/ת 
אבי רט
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
