צרות הברית: מה יהיה עם בי-במה?
"זה לא עניין של מצב רוח, הנשיא הזה נחוש ללכת עד הסוף". אמריקנולוגים מציירים תמונה קודרת להמשך כהונתו של נתניהו ופוסקים: הפעם גם הלובי היהודי לא יושיע
"אובמה לא אנטישמי, אנטי-ציוני או שונא ישראל, וזה לא עניין אישי", אומר פרופסור שפר. "הוא פשוט מעמיד את ישראל על מקומה ומצהיר מהן הבעיות בגלוי. ההחלטה מגיעה מההכרה שעבר זמן, חלפה שנה, לממשלת ישראל יש עמדות משלה ולארה"ב יש משלה, והאחרונה רוצה לדחוף את כל הסוגיות קדימה. נושא ירושלים זה רק התירוץ - לאמריקנים יש בעיה עם המדיניות בהתנחלויות ובגבולות, הם רוצים משא-ומתן והמשבר הזה צפוי. הממשל תכנן אותו זמן רב".
התהליך הזה, סבור שפר, הוא בלתי הפיך; היחסים עם ראשי הממשל הנוכחי לא ישובו להיות כשהיו, ואובמה יילך עד הסוף - גם אם יוביל להחלפת הקואליציה בישראל. "זה לא עניין של מצב רוח. גם אם תהיה הרפיה מצד ארה"ב על מנת לתת לישראל זמן למחשבה, המצב לא ישתנה - הממשל הזה נחוש בדעתו לגלגל את הסוגיה לפתרונה, כך שהמצב יפגע גם ביחסים הצבאיים ובהספקת הציוד הצבאי האמריקני לישראל".
לא שנים סימפטיות
אז מה הלאה? "המשך הכהונה של נתניהו לא יהיה שזור בשושנים", מתנבא פרופ' שמואל סנדלר, מומחה ליחסי ישראל-ארה"ב מאוניברסיטת בר-אילן. "השנים הבאות לא תהיינה סימפטיות, ואני צופה שורה של משברים, מהסיבה שהממשל בארה"ב הינו דמוקרטי-ליברלי מובהק ומול ממשלת ימין-מרכז בישראל, יש פערים שלא ניתן לגשר עליהם".
אבל בלי קצת אופטימיות אי אפשר: "לא כל-כך מהר מתחלפות בריתות, לישראל וארה"ב יש לא מעט במשותף, ולישראל גם השפעה גדולה בקונגרס ובקרב דעת הקהל האמריקנית. כך שקשה לדעת לאן יובילו הדברים", אומר פרופ' סנדלר.
"בא מישהו חזק מבחוץ, מציע לשני צדדים לפעול בדרך מסוימת כדי להגיע לפתרון, ושני הצדדים מתייחסים לכך כאל עלה תאנה. מה מצפים שהוא יעשה? אנחנו בפתח של תקופה הרבה יותר קשוחה מבעבר, בהחלט עוברים שלב. עד כה הצדדים דחו את הנושאים הקשים מטעמי נוחות - עכשיו מתחילים לדבר לפני שמגיעים לגשר" - מסביר פרופסור דיוויד ריצ'י, מומחה ללימודים אמריקניים מהאוניברסיטה העברית.
ולמרות הכל: רק הימין יכול
העלאת ירושלים על ראש שמחתם של האמריקנים כעילה הינה סממן לכך, אליבא דריצ'י, שהם התחילו לדרוש מחיר. "ירושלים לא חשובה להם, הם יודעים שלא יפנו את השכונות הגדולות שלה עם עשרות-אלפי התושבים. הם רוצים תשלום על זה במישור המדיני ובוויתורים במקומות החשובים באמת. זה הכל מילות קוד".
למרות הכל מסביר פרופ' ריצ'י כי האמריקנים לא חפצים בנפילתו של
נתניהו "מהסיבה שאין כרגע מועמד אחר שיכול לנהל את המדינה. רק עם הימין יוכל אובמה להוביל את ישראל להסכם ישראלי-פלסטיני, עם השמאל זה לא יעבור ברחוב הישראלי וגם האמריקנים יודעים זאת".
ומה לגבי ה"קול היהודי" המפורסם, זה שכל מועמד אמריקני תמיד מחזר לפתחו? "זה לא חשוב לו כל-כך, הוא לא מכריע בחירות. לאיפא"ק אין השפעה כה חזקה כפי שמייחסים לה כאן, ולא כל היהודים אוהבים את מה שקורה בישראל", מעיר פרופ' שפר. פרופ' ריצ'י מסכים: "הם לא הרבה קולות ועיקר חשיבותם בכספי התרומות. אך יש לזכור שאובמה לא הולך לבחירות בקרוב, ורק עוד שנתיים הוא יצטרך לחשוב על זה".
לפנייה לכתב/ת 
