סיטרואן DS3 - שונה, מאד שונה

בסיטרואן לא מכנים אותה מכונית רטרו, אבל העניקו לה את שתי האותיות האלמותיות DS. איך מרגישה המכונית המיוחדת ביותר למראה בה נהגנו בשנים האחרונות? דיווח השקה

הלל פוסק, צרפתפורסם: 13.04.10 , 18:16

יש משהו מקסים ברצון ללכת נגד הזרם. לא תמיד זה חכם ובדרך כלל זה לא ממש מצליח. אבל מהקסם והרומנטיקה של הבעיטה במוסכמות, אי אפשר להתעלם. דוגמאות לא חסר כמובן, והן נעות על קשת רחבה של מעשים, החל בסירוב לעשות "כל מה שהחבר'ה עושים" ועד יצירות אמנות מופרכות "אבל שונות", שאף אחד לא מבין. וכן, צריך ללכת ממש רחוק כדי לנסות ולהסביר את הרעיון מאחורי הצהרת סיטרואן כי משפחת ה-DS החדשה, היא הכל, אבל ממש לא רטרו.

דרמה קווין

אי אפשר להפריז במידת הדרמה שייצרו אנשי סיטרואן באירוע השקת הסופר-מיני החדשה, בת ראשונה למשפחת דגמים עתידית, שתעשה בסופו של דבר שימוש בצירוף האותיות "הכי רטרו" של סיטרואן. לרגע נדמה היה כי ההתנגדות המוצהרת של הנהלת סיטרואן לזרם הרטרו, זה ששוטף - בהצלחה מרשימה, חובה להוסיף - כבר עשור את תעשיית הרכב, חשוב לא פחות מהמכונית עצמה. "אנחנו לא גרסה צרפתית למיני הבריטית", סיפרו הצרפתים תוך הקרנת קטע מדברי ג'ון לנון, אמן בריטי סופר-רטרו. "תשכחו מפיאט 500", הוסיפו והסבירו בזמן שפרצופה הבלונדי של מרילין מונרו, חלוצת הבימבו האמריקנית ואקסטרה-רטרו לכל דבר ועניין, מופיע על-גבי מסך ענק.

בשלב זה עדיין לא היה ברור מה סיטרואן רוצה באמת, למעט דבר אחד - תשומת לב. מה שיכול להסביר את העובדה שחלק מגרסאות ה-DS3 נראות יותר כמו עבודה של מחלקת עיצוב עם יותר מדי זמן פנוי, ופחות מדי כמו מכונית שאמורה לשמש כרכב לאנשים שממש ישלמו עליו כסף. וזה הזמן לציין שהסופר-מיני החדשה של סיטרואן, למרות סגנונות הצביעה והתאמות הגוונים הלא תמיד נוחים לעיכול, ממש אינה יצירה מבודחת.

כמו C3, רק יותר

הבסיס הפיזי, רעיוני וטכני ל-DS הקטנה, מצוי ב-C3 הסטנדרטית והמוכרת לנו. אגב, מכונית לא ממש רגילה בפני עצמה, כמיטב המסורת - החורקת לעיתים - של היצרנית הצרפתית. אם תתייחסו ל-DS כגרסה סופר-מעוצבת, מאובזרת, מקורית, ייחודית ומרווחת יותר לאחות הסטנדרטית, אתם פוגעים פחות או יותר בול. נתחיל בכך שמכונית ההשקה צוידה במיטב המחלצות הספורטיביות, כולל דוושות אלומיניום, הגה ספורטיבי למראה ותחושה, בורר הילוכים שעושה חשק ועוד.

נמשיך ב"מרווחת". ה-DS גדולה מה-C3 בכל ממד, למעט בסיס הגלגלים כמובן. היא ארוכה ממנה בשבעה ס"מ (395 ס"מ), רחבה ממנה ב-3.5 ס"מ (171.5 ס"מ) בעלת מפסק סרנים גדול יותר מלפנים ומאחור (2.5-3 ס"מ), ורק נמוכה ממנה במספר סנטימטרים, עובדה שעשויה להעיב מעט על מרווח הראש ליושבים מאחור. ואכן, למרות שהיא מציעה פוטנציאל להסעת ארבעה מבוגרים בגודל מלא, בניגוד ל-C3 או למתחרה מבית מיני למשל, היא מעט צפופה באזור הפדחת.

אבל את עיקר תשומת הלב מושכים כמובן רעיונות העיצוב המקוריים. החל בצביעת מרכב-גג-מראות ביזאריות לעיתים, וכלה במחוונים וגווני הריפוד או הפלסטיק בתא הנוסעים. ה-DS3 אינה מניחה לרגע, ומתעקשת שוב ושוב שתשימו לב אליה, אם אתם יושבים בפנים, עומדים בחוץ, או סתם חולפים במרחק ארבעה רחובות. זה מיוחד, ומקורי, ומושך עניין, אבל גם עשוי לעייף. במקרה של קימורי המרכב המיוחדים וריבוי הקווים והרעיונות הנשגבים העומדים ללא ספק מאחוריהם, אפשר להתרגל. לסגנונות הצביעה היותר-קיצוניים, לא כל-כך.

דווקא לא רע

יותר מהתרשמות מאד בסיסית וראשונית, לא העניקו הצרפתים לעיתונאים באירוע ההשקה. באופן מעורר השתאות, הצליחו בסיטרואן לתזמן את שלב הנהיגה כך שנוזנק לדרכינו אל מחוץ לפריז, בדיוק בשעת הלחץ האיומה ביותר של הבוקר. מה שכמובן מנע בדיקה מעמיקה של יכולתה הדינמית מחד, אך העניק הצצה נדירה לחדוות הנהיגה בנתיבי איילון בשעת לחץ, 10 שנים מהיום.

בשלב זה של ההשקה, שארך כך נדמה מספר שנים, אפשר היה להתרשם עמוקות מה-DS3 באזור המחייה הטבעי לו יועדה. והמסקנה, מעבר לעובדה שמכונית בצבע צהוב עם גג שחור ומראות ורודות אכן מושכת תשומת לב במרכז פריז, היא מסתדרת ממש לא רע. יש להם, לצרפתים, את הכישרון לייצר מכוניות עירוניות מצוינות. בקטגוריית היוקרה הם נכשלים פעם אחר פעם מול התחרות הגרמנית, בקטגוריה המשפחתית-גדולה הם מתקשים בדרך כלל. אבל מכוניות מיני וסופר-מיני. כמעט תמיד זו פגיעה מדויקת במטרה.

ה-DS הקטנה עושה את זה מצוין. היא קלה ונוחה לתפעול, ובמקרה של ההגה גם מעט קלה מדי. במקרה של מכוניות ההשקה, צורף למנוע ה-1.6 ליטר המוגדש (כ-150 כ"ס) תיבת שישה הילוכים ידנית. אתם יודעים, זו עם המצמד משמאל ובורר הילוכים מזדקר מהרצפה. אכן, זו ש-95% מכם עברו בעזרתה שיעורי נהיגה וטסט, אך מאז לא פגשו בה אפילו פעם אחת.

סיטרואן העניקו - כך הם מדווחים - כיול נוקשה יותר למתלים, עיבו את המייצבים והקשיחו כל אלמנט רלוונטי למרכב. היא אכן מרגישה נוקשה מה-C3 למשל, אך לא נוקשה מדי. אפילו על האריחים העקומים של חלק מרחובות פריז, הנוחות הייתה לפחות סבירה. מחוץ לעיר זה הרגיש טוב יותר, אגב. על כביש מהיר מרגישה ה-DS כמכונית גדולה ממידותיה, והיא מסוגלת לתגמל פה ושם אפילו בהאצה נעימה. לא יותר מזה, אגב. בכל מקרה, ולא במפתיע, זו מכונית שתרגיש טוב בעיקר בכבישים משניים, בידיים של נהג או נהגת עירוניים, בדרך לביקור חברים או הצצה בפריחת הכלנית. לא יותר, לא הרבה פחות.

אנחנו ליברלים?

למרות שהיא מוצר חביב ומקורי, יוצא דופן בדרכו הבוטה, קשה לדעת כמה תצליח ה-DS3 בישראל. היא מרגישה גדולה יחסית, יש לה פוטנציאל של יכולת דינמית סבירה לפחות, והיא מאד-מאד מיוחדת - אלמנט בעל חשיבות גדולה בשוק של מחפשי תשומת לב. מצד שני, סיכויי ההצלחה שלה בשוק מוטורי שמרני באופן קיצוני, אינם גדולים. קהל היעד שלה, ללא ספק, אינו גדול במיוחד.

אבל, בשנים האחרונות אנחנו דווקא נפתחים מעט. פה ושם יש מכוניות עם גיר ידני, מנועים קטני-נפח הפכו לקונצנזוס פה ושם ותאמינו או לא, אנשים רוכשים מכוניות עם שתי דלתות בלבד. מה שמשאיר את עניין המחיר. בסיטרואן מסרבים בינתיים לדבר על מספרים רשמיים, אבל "החל מ-130 אלף" נשמע כמו יעד די ריאלי. זאת אומרת, ריאלי מבחינת סיטרואן. עד כמה הוא יהיה רלוונטי מבחינת השוק שלא ממש ממתין בחוסר סבלנות לסופר-מיני עם יותר מרחב מחייה ונפח הטענה, שנראית אחרת ומתנהגת כראוי? אנחנו מעריכים שכמה עשרות מכוניות בשנה ייצגו היטב את כוח המכירה של ה-DS, ואת תכניות השיווק של היבואנית.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו