פרטיזנים אמיתיים לא נכנעים
"רק מי שהיה בבלגרד ארינה יכול להבין מה קורה שם. האלכוהול מחוץ לתחום, המצתים לא משמשים רק לסיגריות והקהל מעודד גם בפיגור. הסרבים ניצבים בפני הזדמנות היסטורית". שחר אמון, עוזר מאמן פרטיזן לשעבר, נערך להמשך הסדרה מול מכבי ת"א
מי שלא היה בבלגרד ארינה, כשפרטיזן מארחת משחק יורוליג, לא יבין לעולם את מה שמתרחש בתוך האולם. נפלה בחלקי הזכות לשבת על ספסל הקבוצה במשחקים מול פנאתינייקוס וצסק"א מוסקבה בשנה שעברה - ולחוש את האווירה המדהימה, את הרעש האדיר. זה פשוט היה חלום.
הקהל מגיע כשעתיים לפני המשחק וכבר אז מתחילה המסיבה. כל שחקן שעולה לפרקט מתקבל בתשואות ובשירים, אך רגע השיא מתרחש כשדולה וויושביץ' צועד אל תוך האולם. זה קורה כרבע שעה לפני שריקת הפתיחה. האוהדים מפסיקים את עיסוקיהם ופשוט נעמדים ומריעים לאיש שמאמן את הקבוצה כבר 14 שנים (לסירוגין) ושהפך למוסד. זהו מחזה שלא ייאומן.
התור לאולם מתנהל בסדר מופתי. כולם לבושים שחור-לבן, רבים מהם מעוטרים בקעקועים הנושאים את סמל המועדון ומצוידים בתופים, מצתים (לא רק לסיגריות) ומטבעות לשעת הצורך. אגב, מכירת משקאות אלכוהולים ברדיוס של שני קילומטרים מהאולם אסורה כשעתיים לפני המשחק ושעה לאחריו. השוטרים פרושים בכל העיר עם קסדות, אפודים ואלות. לא שווה להתעסק איתם.
הכרוז בבלגרד נועד אך ורק להציג את השחקנים. בניגוד להיכל נוקיה, הוא לא מרים את הקול ולא מדרבן את הקהל. אוהדי פרטיזן לא מפסיקים לשיר - בפיגור או ביתרון. בניגוד למה שקורה בתל אביב, לעולם לא נראה אנשים עוזבים את האולם לפני תום המשחק בגלל הפסד.
מכבי תל אביב ופרטיזן בלגרד הן שתי קבוצות טובות עם סגנון משחק שונה. הצהובים רצים המון, לוחצים כל המגרש, מאיימים יותר מבחוץ ונהנים מיתרון אתלטי. השחורים-לבנים משחקים כדורסל סבלני, אגרסיבי וממושמע - שאמור להבליט את יתרונם בצבע.
צפיתי בשני המשחקים הראשונים בסדרה ממקום מושבי בהיכל נוקיה. הופתעתי לראות קבוצה צעירה כמו פרטיזן חוזרת מפיגור בן 21 נקודות ועוד יותר מכך שמכבי איבדה יתרון כה גדול - עד לכדי הפסד במשחק כל כך חשוב.
אחרי שביליתי שנתיים כעוזרו של וויושביץ' בפרטיזן, ידעתי שהקבוצה תלחם עד טיפת הדם האחרונה. השחורים-לבנים היו אגרסיביים יותר במחצית השנייה והמומנטום היה אצלם. עם זאת, אחרי שניצחו - היה ברור שהמשחק השני יהיה לפרוטוקול בלבד. פרטיזן כבר עשתה את העבודה וידעה שההכרעה הועברה אליה הביתה.
מכבי הגיעה נחושה למשחק השני וידעה שהפסד נוסף יגמור עבורה את העונה. המשחק היה אגרסיבי מהרגיל ונראה היה שהשופטים לא מצליחים לשלוט בו. היו דחיפות ומרפקים ושחקנים חשו את הפרקט לעתים קרובות. הצהובים הגיעו חדים ולא נתנו הפעם ליריבתם סיכוי לחזור. ואם אפשר, עצה ידידותית לחבר גיא פניני: אם תעשה פרובוקציות (וברור שתעשה) גם בבלגרד, אנא דאג לקסדה בהישג יד. הטלפון הסלולרי מהיציע כבר ימצא את דרכו אליך.
שחר אמון וסטפן לאזמה חוגגים עם פרטיזן (צילום: נבוישה לזרוביץ')
מכבי קבוצה טובה יותר מפרטיזן. יש לה ספסל עמוק עם שחקנים מוכשרים וניסיון רב ברמות הכי גבוהות. פרטיזן, לעומת זאת, היא קבוצה צעירה עם שחקנים סופר מוכשרים - אבל ללא הרבה ניסיון במעמדים אלו. חניכיו של פיני
גרשון חייבים לרוץ המון גם בבלגרד וללחוץ את מובילי הכדור על כל המגרש. חשוב לזכור שפרטיזן החלה להתאמן בארינה רק ביום א', כך שחוץ מהקהל הגדול - היא לא מכירה את הסלים יותר מיריבתה האורחת.
המשחק השלישי הוא החשוב ביותר לשתי הקבוצות. הקבוצה שתנצח כבר תיגע בפיינל פור והמפסידה תיקלע ללחץ עצום. מכבי תרצה להוכיח שהמשחק הראשון היה לא יותר ממעידה חד פעמית; אך פרטיזן נמצאת בטירוף משלה, אחרי ש'גנבה' את הביתיות. מול 23 אלף איש באולם ועוד רבבות בבתים, היא תרצה להוכיח שהשנה היא הולכת עד בסוף. מי יודע מתי תיקרה בפניה הזדמנות כזו.
ולסיום, אי אפשר בלי הימור. לפי דעתי, פרטיזן תנצח את המשחק השלישי ומכבי את הרביעי. בשבוע הבא תחזור הסדרה למשחק אחד ויחיד, על כל הקופה, בהיכל נוקיה. כדורסל גדול לא יהיה שם, רק מלחמה. ושהטובה יותר תנצח.