לצאת מעבדות לנוחיות

"זה ממש בלתי אפשרי לצאת לשירותים בזמן משמרת... כי תמיד יש לחץ... ואף פעם אין מספיק מוקדנים. רוב האנשים כבר לא טורחים לבקש... וגם משתדלים לא לשתות יותר מדי". הציטוט הזה נלקח מתוך "מתנתקים מהעם", כתבה מעולה ב"כלכליסט" של נטלי גרויסמן, על הידרדרות שירותי הלקוחות בחברות, בגלל הוצאתם למיקור חוץ.

• לכל הטורים בפרויקט "צהר לחקיקה"
  

אני תמיד מתלבטת איך להסביר את "חוק הזכות ליציאה לשרותים" שחוקקתי. הרי כל-כך מובן מאליו שאדם שצריך לצאת לשירותים פשוט יעשה זאת. אלא שמצד שני, הסיבות שגרמו לחקיקתו הן ההדגמה הטובה ביותר של התבהמות עולם העבודה והפיכתו, לעתים, לעבדות לכל דבר.

מצבו של עבד עברי טוב יותר

בדיני עבד עברי (ב"שמות" ואחר כך גם ב"דברים") מופיעות לראשונה בהיסטוריה זכויות העבד. אפילו יום המנוחה השבועי, שבת קודש, מיועד מפורשות גם לעבד ולאמה, וזאת כי שומה עלינו לזכור שעבדים היינו בארץ מצרים. חכמים הקפידו מאוד על תנאי המחייה של העבד והשוו אותם לאלו של אדונו עד שקבעו כי "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

בשום מקום לא כתוב שכשהעבד שלך חייב לצאת לצרכיו אז מותר לו לצאת. אולי משום שאפילו בימי העבדות האפלים לא הגיע הניצול

לדרגה כה קרה ומחושבת. אולי מפני שלא שמעו אז על התייעלות, היפטרות משומנים ומיקור חוץ. אולי מפני שהאדון הכיר את עבדו והיה אחראי לשלומו ולבריאותו, לא קנה מקבלן "חבילת שירותי נקיון", וגם לא "הוציא למכרז חיצוני" את המוקדנים, את המנקים, את הקלדניות, את המאבטחים ואפילו את הרופאים, כנהוג היום.

התייעלות וחיסכון זה טוב, נכון? אלא שמתברר שבאותן חברות שבהן באמצעות מניעת היציאה לשירותים חוסכים ומתייעלים על חשבון העובדים שמשתכרים 20.70 שקלים בשעה, שכר הבכירים יכול לטפס בחופשיות לעשרות מליוני שקלים בשנה. כאילו היה מדובר בשתי מערכות כלכליות נפרדות. שתי מדינות לשני עמים - עם שגם שכר מינימום שעתי זה יותר מדי בשבילו, ועם שאצלו אין גבול לחזירות. בצביעות הזאת ובעבדות הזאת חייבים להיאבק, ולראות את עצמנו בכל דור ודור כאילו יצאנו ממצרים.

• "צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר. ח"כ שלי יחימוביץ' היא  יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה והרווחה.