2 מיליון שקל פיצוי למשפחת ילדה שטבעה בכנרת

עשר שנים אחרי האסון - פיצוי נדיב למשפחת הילדה שטבעה. בית משפט השלום בנצרת הורה אתמול (ד') על תשלום פיצויים בסך קרוב לשני מיליון שקל לבני משפחתה של יוליה יאנקולין, שטבעה לפני עשר שנים בכנרת. במשך שלוש שנים לאחר הטביעה הייתה הנערה מאושפזת בבתי חולים, עד שמתה.

בפסק הדין קבעה השופטת כי המצילים שהיו באותה שעה בחוף לא היו בעלי תעודת ההסמכה הנדרשת על פי החוק, לא ישבו בסוכת ההצלה ולא השגיחו על המתרחצים. היא קבעה כי האחריות למותה של יאנקולין בת ה-13 מתחלקת בעיקר בין בעלי החוף למצילים - שחוייבו לשלם 40 אחוז מסכום הפיצויים, כל אחד. יתר האחריות הוטלה על עיריית טבריה ועל המדינה - בשיעור עשרה אחוז כל אחת.

האסון התרחש ביולי 2000. יאנקולין ומשפחתה הגיעו עם קבוצת עולים חדשים מאשדוד לבילוי בחוף התכלת - חוף רחצה בתשלום בצפון העיר טבריה. הילדה נכנסה למים עם חברה בת גילה. לאחר מספר דקות הגיעו השתיים לאזור "המדרגה" - מצוק בגובה כעשרה מטר בתוך המים. חברתה העידה כי הנפילה הייתה פתאומית: "באיזשהו שלב נפלנו לבור עמוק. זה קרה לפתע. נלחמנו לצאת. החזקנו ידיים, ומתוך ההלם לא שחררנו. אחר כך ניסינו להשתחרר אחת מהשנייה. במשך כמה דקות היינו במים, מנסות לצאת. זה היה מתחת למים".

הילדה סיפרה כי לאחר כמה דקות הצליחה לחלץ את עצמה, ורצה להזעיק את הוריה של יוליה. רק לאחר כשלוש דקות נמשתה הילדה מהמים, מעומק של כ-11 מטר ובמרחק של כ-16 מטר מהחוף. היא הועברה במצב קשה לבית החולים פוריה בטבריה, ולאחר מכן לבית החולים קפלן ברחובות. בהמשך, אושפזה בבתי חולים סיעודיים, עד למותה ביוני 2003.

לא הבחינו, לא התריעו, לא נחלצו לעזרה

כשנה לאחר מותה של יוליה הגישו הוריה - באמצעות עו"ד ראמי אל-מאדי ועו"ד מאהר אל-מאדי - תביעה לבית משפט השלום בנצרת נגד מנהלי החוף, המצילים, עיריית טבריה והמדינה. לתביעה צורפו גם חברות ביטוח של הנתבעים - והן שישלמו בסופו של דבר את רוב סכום הפיצויים.

השופטת נבילה דלה מוסא עמדה במהלך המשפט בהרחבה על תופעת "המדרגה", הידועה בכנרת. מדובר בתופעה טופוגרפית הבאה לידי ביטוי קטלני עם נסיגת מפלס האגם. במרחק קצר יחסית מהחוף, שעד אליו מתאים גובה המים להליכה ולשחייה, "נופלת" לפתע הקרקעית לעומק של כעשרה מטר. הילדה שבילתה בכנרת עם יוליה, העידה כי לפני הנפילה, הגיעו המים עד לבטנן.

השופטת ציינה כי מפקח הרחצה מטעם משרד הפנים דרש כחודש לפני האסון מעיריית טבריה, להציב שילוט אזהרה בולט בכל חופי הרחצה, אם כי מדובר היה בהנחיה כללית ולא פרטנית. השופטת התייחסה למסמכים שכתב המפקח גם לאחר האסון, ובהם נקבע כי עדיין אין שילוט מתאים במקום.

בהתייחסה לפעילות המצילים בחוף ביום האסון, קבעה השופטת כי על פי החוק, חייב היה להיות בחוף מציל בעל תעודת הסמכה מדרגה 3, ואילו המצילים באותה עת היו בעלי תעודה מדרגה 1.

"מהמסכת העובדתית שנפרסה לפני", קבעה בפסק הדין, "עולה כי שני המצילים לא שהו בסוכת המצילים בעת האירוע ולא נתנו דעתם למתרחצים. המצילים לא הבחינו ביוליה ובחברתה מתקרבות לאזור המצוק, לא התריעו בפניהן על הסכנה שבאזור, לא הבחינו ביוליה כשהיא טבעה ולא נחלצו לעזרתה, אלא לאחר שחברתה פנתה אליהם וביקשה עזרה".

השופטת קבעה כי הנתבעים ישלמו לבני המשפחה מיליון שקלים בשל הכאב והסבל מהם סבלה הילדה. בנוסף, קבעה כ-800 אלף שקל בגין אובדן השתכרות, ועוד 30 אלף שקל בשל הוצאות שונות. כן נפסקו 20 אחוז כשכר טרחת עורכי הדין של המשפחה.

• הידיעה הראשונית התקבלה באמצעות האימייל האדום