זו חייבת להיות בירת שני העמים

בסופו של דבר עובדים גם על היהודים וגם הערבים כבר שנים. ירושלים לא תהיה ערבית או יהודית, אלא עיר שלוש הדתות. היא הייתה עיר לבדד תשכון, היא יושבת על הרווח הצר בין ארץ נושבת לציית המדבר, בין התנים למגדלי עזריאלי. האור שלה, שמגיע מים המלח הנמוך, עשה אותה מלאת הוד טרם היו דתות מונותואיסטיות בעולם. קודשה הפך אותה לשק אגרוף מזה אלפי שנים.

ירושלים הפכה לשורש הסכסוך היהודי ערבי, כבר כשהמופתי ניצל אותה ופרסם פוטו-מונטאז' של הרצל על מסגד אל-אקצה. מאז, הפכה סמל למאבק שהחל עם הצהרת בלפור. הלאומיות הציונית והערבית נהיו לשילוב הכי מסוכן, שמוביל למלחמה לאומית דתית.

אבל גם היהודים וגם הערבים לא באמת אהבו את ירושלים. הם ייחלו לה כעיר נצח, אך ביקשו לגור ליד הים. שם יותר בטוח וגם יש משם לאן לשחות. רובה הגדול של אוכלוסיית הבירה הוא דתי, מחציתו אנטי ציוני - והם גרים בה כי היא עיר קודש, לא כחלק מישראל שאותה יבנה רק המשיח. כל השכונות היהודיות החדשות הענקיות שבהן מתגוררים רוב הירושלמים כיום, הן בעצם בנייה פוליטית שהפכו אותה לקלה להשגה.

נדמה שהציונות בעצם פסחה על ציון. היא התרכזה בשפלה, בחוף הים, בעמק, בגליל ובנגב. כלוחמים, בן גוריון ציווה עלינו לסגת מהעיר העתיקה על אף שהערבים כבר הניפו בשטחה דגלים לבנים. הוא לא רצה אותה כבירה. גם הבית"רים דיברו גבוהה על ירושלים, אבל מצודת זאב גרה תמיד בתל אביב.

ירושלים היתה ריקה אלפיים שנה וחיו בה רק קומץ יהודים וקומץ ערבים. לזמן מועט היתה בירת הצלבנים אבל חדלה די מהר. הערבים לא ראו בה מעולם בירה, והיהודים אהבו לזכור אותה אבל רק לשנה הבאה. עד השנה הבאה הם לא באו, ואם באו, רובם העדיפו את תל אביב, שאף פעם לא ניסתה להיות עיר נצח. בנצח מתים. בחוף הים, בעמק ובגליל - בונים עתיד. בירושלים בוראים עבר. 

אם ירושלים רוצה כל כך להיות בירת ישראל, והעיר הבוערת על שפתותיהם של מי שנמלטים ממנה מדי יום חמישי לתל אביב, אזי היא צריכה להיות בירת פלסטין ובירת ישראל כאחד. לא שתי ערים, אלא עיר אחת. עיר שני העמים ושלוש הדתות, ובעצם מין אוטופיה, שפירושה ביוונית הוא "שום מקום".

ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין שום אפשרות שירושלים תהיה רק יהודית. זה גם לא טוב ליהודים, כי אם היא תהיה בירתם בלבד, היא תישאר בירת עצמה לריק. המרור היהודי הצומח בירושלים ובסביבתה, לא יאפשר לה להיות לעירה של מדינת ישראל. זה פשוט להחריד; או ישראל ופלסטין - או ירושלים.

מה שיש להחליט עליו אינו קל. אין עיר שניגר עליה יותר דם מאשר ירושלים. היא געגועים לכל מה שנוגע לאלוהים, אך כנראה שהוא לא אהב אותה, הוא איפשר להורסה כה הרבה פעמים. היא געגועים לעבר.

עזבו את השימוש בעיר הזאת כסמל. עשו אותה עיר מקלט נעימה למגורים, חופשית מלאומנות של שני הצדדים. נחיה שם יחד. תהיה לנו מדינת היי-טק ותרבות בהרצליה, תל אביב וחיפה. מי שרוצה לחיות בירושלים יחיה בה כאזרח ישראל או פלסטין, ישלם ארנונה לעירייה משותפת פלסטינית-יהודית. ישראל תהיה פנויה לבנות מדינה למופת כפי שרצו מקימיה. נוכל תמיד לגור בה כעיר שחוברה לה יחדיו, לא כעיר שחולמים עליה בערב פסח, אבל לרוב מחוצה לה.

תמיד אומרים, "בואו נפתור את הסכסוך כולו ורק אז נגיע לירושלים". אבל עלינו להתחיל דווקא מהפצע הזה, שבפרח. בואו נפתור את בעיית הבעלות על העיר שאינה יכולה להיות בירת ישראל או פלסטין, אלא רק בירת שני העמים. אם יימצא פתרון יעיל, אולי נוכל לצאת לדרך כלשהי.