דוקאביב: אמנות פלסטית בראי הקולנוע
יצירות שנגנזו בתקופת סטאלין, האדריכל שתכנן את מוזיאון האיסלם, הצצה לעולמו של ורמיר וסיפורו של אוסף אמנות יוקרתי - מיטב הסרטים שיוקרנו השנה בפסטיבל הסרטים התיעודי
פסטיבל דוקאביב יקדיש גם השנה מסגרת מיוחדת לסרטי תעודה שעוסקים באמנות ובתרבות מישראל ומן העולם. הסרטים שיוקרנו במסגרת זו עוסקים בין היתר באדריכלות, ציור ופיסול. בין הסרטים שיוקרנו השנה בולט "אמנות אסורה" של צ'אוודאר גורגייב ואמנדה פופ - השניים מתחכים עבודות אמנות גנוזות שהוחבאו בתקופת ימי שלטונו של סטאלין ונתגלו על ידי ארכיאולוג, שנשלח לפרובינציה נידחת בצפון אוזבקיסטן.
סרטים נוספים שיוקרנו במסגרת זו הם: "להתבונן באור" של בו לנדין וסטרלין ואן וואגנן, שמלווה את הארכיטקט הסיני יונג מינג פאי בבניית ותכנון המוזיאון לאמנות איסלמית בדוחא שבקטאר. הארכיטקט הסיני הנודע החל בפרויקט כשהיה בן 88 וסיים אותו בגיל 92. על שמו רשומים יותר מחמישים יצירות הפזורות ברחבי העולם בהן הפירמידה מזכוכית של מוזיאון הלובר בפריז ומגדל ג'ון הנקוק בבוסטון.
זווית שונה על ורמיר, ממבט המצלמה
ורמיר שלא הכרנו
הסרט "מחשבות על ורמיר", של הבמאי האנס פול מורכב מ-12 פרקים קצרים על יצירותיו של האמן ההולנדי בן המאה ה-17. הסרט מלווה בראיונות עם צלמים, ציירים, מומחים לאמנות, סופרים, ארכיטקטים וסוחרי אמנות, שמתייחסים לסגולותיו יוצאות הדופן של היוצר שהותיר אחריו 36 ציורים בלבד.
"צוואה אמנותית" של הדוקומנטריסט האמריקני, דון ארגוט, מספר את סיפורו של אלברט בארנס, אספן אמנות שהותיר אחריו אוסף של 181 ציורים של מיטב האמנים בהם רנואר, סזאן, מאטיס ופיקאסו. בשנות ה-20 של המאה הקודמת זכה בארנס לבוז עמוק מקהילת האמנות המקומית והבינלאומית, לאחר שתלה את היצירות בבניין מגורים בדרום פילדלפיה ללא סדר כרונולוגי או נושאי אשר העמיד לרשות סטודנטים לאמנות.
בצוואתו הורה להשאיר את הציורים והפסלים בבניין, לא להשאיל אותם לתצוגות ולא למכור אותם. הסרט, שבנוי כמותחן, מגלגל את הסיפור שמאחורי הקלעים ועל ההפסד מול בעלי ההון והשלטון.
עוד ב"דוקאביב":