על הסכין: אני בעד שיטת הקיזוז של ליגת לוזון
שיטת הפלייאוף החדשה, בתוספת להפחתת הנקודות, מוסיפה מתח ועניין. אז מה אם זה פוגע בזו שעשתה את שלה באופן ספורטיבי על המגרש. מסכימים?
יו"ר ההתאחדות גם גילה לנו שבסיום העונה הרגילה יופחתו הנקודות בחצי, הכל בשם המתח והעניין. את הכל קיבלנו בהכנעה, הרי מי אנחנו שנילחם כנגד כבוד היו"ר, אבל את הביקורת קשה היה להסתיר. 'מה עם הקבוצות שהשיגו על המגרש, באופן הכי ספורטיבי שיש, את כמות הנקודות הגדולה ביותר?' זעקו בכלי התקשורת. את לוזון זה לא עניין. "תנו לזה צ'אנס", הוא ביקש.
אז עכשיו, רגע לפני סיום הליגה הסדירה, כשלמכבי חיפה יתרון של שמונה נקודות על פני הפועל תל אביב, אפשר להגיד שהרעיון לא כל כך רע. אחרי הקיזוז הפער יעמוד על ארבע, כשכל מה שהאדומים צריכים לעשות, זה לנצח את האלופה ולקוות למעידה אחת קטנה נוספת שלה, כדי לחלום על תואר ראשון בעשור.
אם מאבק האליפות נפתח בזכות הרעיון שמאחורי ליגת לוזון, דיינו. יובל נעים, מאמן הפועל רמת גן, טען לא מזמן שהיה לו קשה יותר לשחק מול הפועל ת"א מאשר מכבי חיפה, ולא מעט פרשנים עדיין טוענים שהאדומים טובים יותר. עכשיו נוכל לדעת בוודאות אם זה נכון. מכבי חיפה שוב תצטרך להוכיח את עצמה, אבל אם היא תעשה את זה, כל הפיות ייסתמו.
הים יכול לחכות
גם בתחתית הכל עוד פתוח. הפועל רעננה עדיין לא ניצחה ב-2010? אז מה. ניצחון אחד שלה על יריבה מהתחתית, יחזיר אותה חזק למאבקי ההישרדות, גם אם כרגע היא נמצאת עמוק עמוק במקום האחרון. הכל תודות לשיטת הפלייאוף המוזרה של מר לוזון, שאכן מעניקה סיכויים טובים יותר גם לאלה שחשבו שהעונה כבר נגמרה.
אפילו הפלייאוף האמצעי, על שלל מגרעותיו, אינו מיותר לגמרי. קבוצות כמו הפועל באר שבע, מכבי פתח תקווה, הפועל חיפה והפועל ר"ג, יוכלו לשחק בלי לחץ, לשתף שחקנים תוצרת בית ובכך גם לשפשף אותם לעתיד. אם מכל אותן קבוצות הרווחנו שחקן צעיר אחד שיוכל להיות לגיטימי גם בעתיד בליגת העל, עשינו את שלנו.
הים והמטקות ייאלצו להמתין השנה (AP)
הקרב על הכרטיסים לפלייאוף, דחה קצת את הוצאת הכפכפים מתא האחסון. כך למשל, מ.ס. אשדוד נאבקה בחירוף נפש מול מכבי תל אביב, כדי שתוכל להנות מאירוח הקבוצות הגדולות בסיבוב השלישי. גם על מכבי פתח תקווה, שכביכול כבר סיימה את העונה, אפשר לומר דברים דומים.
חוסר ספורטיביות? שטויות
ואיך מסכמים עונה ראשונה בליגה של 16 קבוצות? ובכן, למרות שחלק גדול מהמשחקים היו חד צדדיים
באופן משווע, קשה יהיה לומר שמדובר בכשלון גמור. אני גדלתי על ליגה של 16 קבוצות וגם אז קבוצות התחתית היו יורדות מובסות, אבל לפחות ראינו שערים ולא קיבלנו מפגשים משעממים בשם הפחד מהפסד.
בעונות קודמות, עם ליגה של 12 קבוצות ושלושה סיבובים, השיעמומונים של סוף הליגה היו אלה שחיזקו מילים כמו 'ים' ו'כפכפים' מתכתחילה. כאן לפחות יהיה סיבוב שלישי מותח, עם מפגשים על טהרת קבוצות מאותו אזור בטבלה. עוד דרבי, עוד חיפה-הפועל, עוד בית"ר-הפועל ואפילו עוד אשדוד-מכבי. למה לא?
גם התלונות על חוסר ספורטיביות לא הכי משכנעות. הרי גם במכבי ת"א כדורסל התלוננו בזמנו על שיטת הפיינל-פור כי היא אינה צודקת, אבל האירוע הוכיח את עצמו. ומה יגידו ב-NBA? וב-NFL? כמה מסיפורי הסינדרלה הכי גדולים הגיעו בזכות 'שיטות לא ספורטיביות' כאלה ואחרות. זו הרי מהות כל העניין.
לפנייה לכתב/ת 
