דירוג העוצמה: מי ה-MVP? נו, אין באמת תחרות
לברון חוגג על הליגה, אבל מי שיקרא בין השורות יבין שלאוהדי קליבלנד יש סיבה לדאגה. וגם: האמת על הספסל של הלייקרס
כבר הרבה שנים לא זכור קרב כל כך לא צמוד במאבק על תואר ה-MVP של העונה הסדירה. לברון ג'יימס נאבק בעיקר נגד עצמו, רגע לפני הקיץ החשוב בחייו.
בתוך כל השיגעון של מרץ וכדורסל המכללות, משעמם גם ביתר החזיתות. קיבלנד הבטיחה לעצמה את יתרון הביתיות לכל אורך הפלייאוף, כשבמערב ולמעשה גם במזרח, נסגרו כל שמונה העולות, כשכל מה שנותר הם מעט קרבות מיקום. בינתיים, קבלו את דירוג העוצמה.
1. קליבלנד 16:59 (מיקום בדירוג הקודם - 1)
למרות ההפסד בסן אנטוניו ולמרות שכבר התחילו להתעסק עם השאלה "לברון לאן?" הכל מוכן לפלייאוף. מי יכול למלך?
2. אורלנדו 22:53 (3)
הניצחונות השבוע על דנבר ובדאלאס מוכיחים: אורלנדו עשתה את קפיצת המדרגה הנדרשת. היא מוכנה לתואר.
3. יוטה 26:50 (4)
בוזר, וויליאמס ואוקור סיימו את איפוס הכוונות לקראת השבוע הקשה שמצפה להם (נוסעים ללוס אנג'לס, יוסטון וניו אורלינס ומארחים את דוראנט) עם 100 אחוז פגיעה. מבחינתם הפלייאוף התחיל.
4. פיניקס 26:49 (6)
הקורא יובל בנאי מוזמן לזמזם "חם חם חם - מכת שמש". הקבוצה החמה בליגה עם תשעה ניצחונות רצופים מגיעה לשיא בזמן? עם סטיב נאש בריא ומצטיין השמיים הם הגבול.
5. לייקרס 21:54 (2)
מסע משחקי החוץ המייאש השאיר את הלייקרס פגיעים, מעורערים ועייפים. האם זה תרגיל חדש מבית היוצר של איש הזן או שירת הברבור של קבוצה שבעה?
6. אטלנטה 26:48 (5)
לאחרונה יש לניצים מין קטע כזה של להתעלות מול הגדולות (לייקרס ואורלנדו) ולהפסיד לבינוניות (מילווקי ופילי). זה יכול להיות מצוין החל מהסיבוב השני בפלייאוף, אבל מה אם בסיבוב הראשון תפגשו את מיאמי?
7. דאלאס 26:50 (8)
למרות הסטירה המצלצלת שחטפו מאורלנדו, יש תחושה שהמאבס מסוגלים להגיע לגמר המערב. אבל רק עד לשם.
8. סן אנטוניו 29:45 (-)
שריף חדש בעיר, מאנו ג'ינובילי שמו. הצגות מול קליבלנד ובבוסטון שרוקנו את התחמושת והביאו להפסד מביך מול ניו ג'רזי. לקראת המפגשים עם אורלנדו (הלילה) הלייקרס ופיניקס השבוע, השריף חייב להזעיק עזרה. שמישהו יעיר את דאנקן.
9. אוקלהומה 28:46 (-)
מכונת היריה על שם קווין דוראנט מככבת במקום השני ברשימת ה-MVP לעונה. לא מאמינים? תשאלו בבוסטון, בהנחה שאבק השריפה שם התפזר. אם לא, תבדקו בלוס אנג'לס.
10. מיאמי 34:41 (-)
בשקט בשקט, עם מאזן 3:12 בחודש מרץ (שישה ניצחונות רצופים כרגע) וסדר משחקים קליל עד לסיום העונה, לפלאש יש סיכוי סביר בהחלט לסיים במקום החמישי במזרח, וללכת למפגשי נקמה בפלייאוף מול הסלטיקס (מאזן 3:0 מולם העונה).
איזה מלך
"יש לי קיץ מאוד מאוד מאוד מאוד עמוס, בו אני צריך לקבל החלטות מאוד מאוד מאוד חשובות", לצערנו, זה לא משפט של ביבי. לצערם של אוהדי קליבלנד, זה כן משפט של לברון, שוויתר על השתתפותו במונדובאסקט הקרוב. אותם אוהדים צריכים לשאוב עידוד מדברים אחרים שאמר לברון: "הרעיון הוא לבוא ולתת הכל בשביל האוהדים וגם בשביל העיר ולא אפסיק עד שאביא אליפות".
אבל מי שיקרא בין השורות יוכל אולי להבין את המסר: יש אליפות, אין יותר לברון. את האופציות אנחנו מכירים (להישאר וליצור שושלת, להרים את ניו יורק, לפרוש (סתם, זה בשביל שנוכל לעשות סוגריים בתוך סוגריים) או הפתעות אחרות), דברים כאלה שבאים מכיוונו של המנהיג רגע לפני הפלייאוף עלולים להזיק לקבוצה עם חלומות אליפות.
חייבים לציין שהקאבס הוכיחו השנה שיש להם את זה, ההתמודדות עם חסרונם של שאקיל אוניל וזידרונאס אילגאוסקס, על כך אמר ג'יימס: "זה משוגע. איבדנו את שאק, שהוא אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. איבדנו את זי והשחקנים פשוט הרימו את הרמה".
ההצטרפות של כוכב כמו אנטואן ג'יימיסון, שהוכיח שיש לו את זה גם בתוך הצבע, הקלה את חייו של המלך שסינגר: "לא היה קשה לו להתרגל לשיטה ולנו לא היה קשה להתרגל אליו, כך שהוא משתפר בכל יום". יש תחושה שקליבלנד נמצאת רגע מהשיא, האווירה חיובית על המגרש ובחדר ההלבשה ("שאקיל ולברון עושים את זה מול המצלמה, אבל ג'מאריו מון ודלונטה ווסט הם הכי מצחיקים. ביחד זה משוגע") לברון עושה מה שבא לו על המגרש, וזה מתאים לכולם.
השנה, בניגוד לשנים קודמות, אין ספק בכלל שהוא ייבחר ל-MVP של העונה הסדירה. זה ממש לא רק הממוצעים המפלצתיים (30 נק', 8.5 אס', 7 ריב', 2 חט' למשחק) או העליונות האתלטית מול כל שומר, לברון ממשיך להשתפר, להתבגר ולצבור ניסיון וביטחון. בשנה שעברה נעצרה קליבלנד מול ההפתעה מאורלנדו ונמנע מכולנו מפגש מרגש בין המלך דאז (קובי) ליורש העצר.
השנה, מדהימים ומוכנים ככל שיוכלו להיות המג'יק, זה לא יספיק להם מול השחקן הכי דומיננטי בליגה, בטח לא כשהוא מגובה בקבוצה המרשימה שנבנתה סביבו בקליבלנד. אולי קובי ניצח יותר משחקים בשנייה האחרונה, לברון פשוט לא היה צריך את זה, הוא ניצח משחקים הרבה לפני כן.
ללייקרס יש ספסל?
הקלישאה אומרת שקבוצה אלופה, חייבת סגל רחב וללייקרס היה כזה בשנה שעברה. השנה, בגלל פציעות ויכולת ירודה של חלק מהשחקנים, זה נראה פשוט
לא טוב. הבדל בין קובי בראיינט, פאו גאסול, למאר אודום ורון ארטסט מכל השאר הוא פשוט עצום ואם הדברים לא יתחברו, ומהר, יש מצב שהאלופה המכהנת תמצא את עצמה מחוץ לעניינים מוקדם מהצפוי (בטח אם תפגוש את סן אנטוניו בסיבוב הראשון).
דרק פישר ידע עונות טובות יותר ושני הפוינט-גארדים הנוספים - שאנון בראון וג'ורדן פארמר - הם שחקנים סבירים. כל היתר, יוק. בינתיים, שובו של ביינום יתאחר בעוד שבוע או שבועיים, אבל לוק וולטון חוזר לסגל לראשונה מזה חודשיים. הספסל, שחשף אולי את הבעיה הכי גדולה של הלייקרס בעונה הסדירה, יקבל חיזוק לקראת הפלייאוף, אבל הדבר הכי נוצץ שנראה עליו, עדיין יהיה החיוך של ג'ק ניקולסון.
לפנייה לכתב/ת 
