רונה אמרה שהתנזרה מסקס במשך שנה שלמה
נחרדתי. כשאת שומעת שזה קורה למישהי אחרת את אומרת "נו מילא, היא כולה חסודה, לי זה בחיים לא יקרה". עד שזה מגיע למעגל הכי קרוב שלך ואחת מהחברות שלך היא חלק מהסטטיסטיקה, אף אחת כבר לא חסינה
שבוע וחצי אחר כך מעדתי ומצאתי את עצמי מתעוררת שוב בדירה שאני לא מכירה, עם בחור שאני בקושי מזהה. בעודי מבצעת את הליכת הבושה של שבת בבוקר מהדירה שלו בלילינבלום אליי הביתה החלטתי שזהו, הפעם זה סופי, עד שהנסיך מקסים לא מתדפק על דלתי, או לפחות מזמין אותי לצ'ייסר של וויסקי, אני משנה את שמי למריה הקדושה.
אין יותר טלפונים באמצע הלילה
הצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה למחוק את כל מספרי היזיזים ששמרתי לי במהלך תקופת ההפקרות. כשעברתי על הרשימה ונזכרתי בהם עלו בי חיוכים של נוסטלגיה ופלאשבקים של זימה והוללות. נפרדתי בהערכה מכולם בפעם האחרונה, אין יותר טלפונים באמצע הלילה ואין יותר דירות לא מזוהות בארבע לפנות בוקר. ממני לא יצא יותר "ער?" לעולם.
עברו מאז חודשיים וחצי. החודש וחצי הראשונים עברו בצורה מזוויעה, אבל היתה לי מטרה והייתי נחושה להשיג אותה. גם אני מעדיפה לבנות לעצמי אופי לפני שהקיץ מתחיל והתיירים ממלאים את חופי ארצנו. חיפשתי לעצמי דברים אחרים להתעסק בהם, רק לא לחשוב על אטרקציות חדשות שיכולות לצוץ אם רק אקפוץ לבירה בפאב השכונתי. מצאתי את עצמי משקיעה יותר בלימודים ובעבודה, אבל כותבת פחות. יכול להיות שבגלל שאין בחורים אין סיפורים?
הבנות, שידעו שאני מתנזרת, התאימו את עצמן כדי לעזור לחברתן המצוקתית. עשינו הרבה ערבים ביתיים עם סרט, למברוסקו וירקות חתוכים, ממש תענוג לחיך, והכל כדי להחזיק מעמד ולחכות לפרינס מקסים. באחד הערבים האלה העלינו את נושא ההתנזרות, ורונה אמרה שתקופת ההתנזרות הכי ארוכה שלה היתה שנה, אבל לא מבחירה, כי פשוט לא יצא.
נחרדתי. כשאת שומעת שזה קורה למישהי אחרת את אומרת "נו מילא, היא כולה חסודה, לי זה בחיים לא יקרה". עד שזה מגיע למעגל הכי קרוב שלך ואחת מהחברות שלך היא חלק מהסטטיסטיקה, אף אחת כבר לא חסינה.
הלכתי לישון בתחושה מגעילה, אני לא רוצה להגיע למצב כזה, אני חייבת להפסיק את השטות הזאת!
התחלתי לחפש ברשימת טלפונים מישהו שיש בליבו מספיק חמלה כדי לעזור לבחורה בצרה, אבל אז נזכרתי שברגע של חולשה מחקתי את כולם.
היקום פשוט מעמיד אותי במבחן
די, אני חייבת להירגע. זה סימן. היקום פשוט מעמיד אותי במבחן ואני חייבת לעבור אותו. אספתי את עצמי למטבח, שתיתי שני שוֹטים של סטוֹלי ונכנסתי לישון. לבד.
התעוררתי בבוקר בהרגשה של סיפוק. עברתי את הלילה הקשה הזה ולא הייתי צריכה אף אחד לידי כדי לעשות זאת.
מאז המשבר הגדול עבר כמעט חודש, והכל נהיה פשוט יותר. נקי יותר. לא ריחפתי כל הזמן כמו קודם בגלל חוסר שעות שינה, או מפני שחיכיתי שהוא יתקשר לשאול איך היה ולבקש עוד. לא הייתי עסוקה בלבדוק אם קיבלתי הודעה ואם זה ממנו. הרגשתי שאני מתנקה, שאני עושה דברים רק בשביל עצמי, שאני סופסוף משקיעה במה שחשוב באמת - ושהקוסמטיקאית מקבלת קצת חופש.
אבל הדבר הכי חשוב שיצא מכל תקופת ההתנזרות הזאת הוא שהבנתי שמה שאני רוצה באמת זה לא סתם סטוץ לאוסף, כי עם סטוץ לא קונים במכולת, אלא אם כן את במקצוע העתיק ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
