מסביב נערכים למדינה פלסטינית. ואתם?

ראשי הרשות הפלסטינית, אבו מאזן וסלאם פיאד, הצהירו זה מכבר כי בכוונתם להכריז בסוף 2011 על עצמאותה של פלסטין. בעבר הצהרה כזו היתה מקפיצה את האמריקנים, שמיד מיהרו לנזוף בראשי הרשות: "מדינה פלסטינית תקום רק לאחר מו"מ עם ישראל". הפעם, גם אם נשמעה תגובה מהבית הלבן או ממחלקת המדינה, היא היתה רפה למדי. ישראל דאגה תמיד להכריז כי במקרה כזה "נספח חד צדדית את הגדה המערבית". קשה להאמין שתגובה ישראלית כזו תתקבל כיום בוושינגטון באהדה.

הממשל בוושינגטון רואה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל הישג בקנה מידה ענק, ולשם כך החליט הצוות אובמה-קלינטון-מיטשל להמר על כל הקופה. עמדה אמריקנית-פלסטינית מתואמת זו מטילה לחץ עצום על ישראל.

הפלסטינים מוצאים חן בעיני אובמה. אחרי המריבה הפומבית של אבו מאזן עם ראשי חזית הסירוב אסד וקדאפי בוועידת הליגה הערבית, מניותיו עלו עוד יותר. ארה"ב הפכה לחביבת הגדה, שתושביה מתמוגגים: "אמריקה מענא", אמריקה איתנו. האויב האימפריאליסטי שאת דגלו דאגו שם לשרוף עוד לפני הדגל הישראלי, הפך למילת קסם היום.

הפלסטינים מתאמים עם האמריקנים את בניית התשתיות ברחבי הגדה כפעולה מכינה לעצמאות כלכלית ולהתנתקות מהאחיזה הישראלית, שגרמה לכלכלה הפלסטינית להפוך במשך שנים לשבויה הסובלת מתת-פיתוח. 750 פרויקטים, חלקם אסטרטגיים, נבנים כיום ברחבי הרשות. הממשל, באמצעות הגנרל דייטון שמתאם ומפקח על בניית כוחות הביטחון הלאומי ומשמר הנשיאות הפלסטיני במחיר מאות מיליוני דולרים מכספי משלם המסים האמריקני, מכין את מערכת אכיפת החוק של המדינה שבדרך.

אבו מאזן ופיאד מרכזים מאמץ באפיק שליטה נוסף – הממשל המקומי. כזכור, להפסד הצורב לחמאס במישור הלאומי ב-2006 קדמה תבוסה במישור המוניציפאלי. הכוונה של הצמד עבאס-פיאד היא לכבוש מחדש ביולי השנה את מרבית הרשויות המקומיות בגדה המערבית, לבסס את השלטון המקומי על אנשי פתח מהזרם האזרחי-ליברלי ולהכות מכה אנושה את חמאס בגדה.

האם יצליחו? זו תהיה הפתעה מוחלטת אם אחרי הסיוע האמריקני הכבד הצמוד והגלוי, הסיוע הישראלי הביטחוני השקט והמעצרים ההמוניים של פעילי החמאס, לא יצליחו להכריע את הפונדמנטליסטים הפלסטינים בגדה.

בונים על השגיאות שלנו

הגשמת שלושת היעדים הללו חשובה בעיני האמריקנים יותר מחידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים. אובמה קורא את המפה נכון: מדוע שדווקא הוא יצליח היכן שקודמיו, בוש, קלינטון, רייגן וקרטר, כשלו? קלינטון כינה את האפשרות להגיע להסכם ישראלי-פלסטיני "כעקירת שן ללא הרדמה". בוש האב הרים ידיים לאחר שהבין שזהו סכסוך בלתי פתיר. בוש הבן החליט פשוט לתמוך בישראל ולחזקה כי הוא לא ראה הסכם באופק. אובמה סבור אחרת. הוא תומך בפלסטינים ויעשה הכל להעניק להם עצמאות. זרעי ההבטחה נזרעו בנאום שנשא לעולם הערבי בקהיר ונביטתם צפויה בתמונה משותפת בסוף השנה הבאה באבו-דיס.

זה הזמן של ישראל לבלום את כדור השלג המתגלגל. עם כל שגיאה מדינית והבעה נוספת של חוסר אמון כלפינו, אנו מוסיפים לבנה לקיר העצמאות הפלסטיני. הם בונים על השגיאות שלנו. עתה הזמן לקבל החלטות ולהיערך לבאות. 

ישנן שלוש דרכי פעולה אפשריות:

• לספח את הגדה המערבית באופן חד צדדי ולהתכונן לעימות קשה הן בגדה והן בזירה הפוליטית. 
• להתנתק חד צדדית מכל מחויבויותינו כלפי הרשות הפלסטינית כמו: הפסקת העסקת פלסטינים בישראל, הפסקת שינוע סחורותיהם דרך נמלי הים, איסור על תנועת נכבדים פלסטינים בשטחנו, הפעלת מנופי לחץ כלכליים על ערי הגדה מה שעלול ליצור לחץ לא קטן מצד ארה"ב ואירופה.
• לקבל בשתיקה את הכרזת העצמאות אבל לא להכיר במדינה החדשה, עד לחתימתם של הסכמים בילטראליים. הרשות או המדינה הפלסטינית לא תוכל לשרוד לאורך זמן ללא שיתוף פעולה מלא של ישראל, ובתוך זמן לא רב היא תוכרז מדינה כושלת, Failed State.
  

סביר להניח ששגרירים וקונסולים ממדינות העולם מתכוננים להיכנס למבנים חדשים באבו דיס וברמאללה. בעבר הם הבטיחו לשמש מגן אנושי מפני התקפה ישראלית. האם כלל יהיה צורך בכך? האם אנו נערכים לכך? מה תהיה עמדת ישראל לגבי בקשות נחיתה בנתב"ג של רשימת האורחים הארוכה שתוזמן לטקס? מה יהיו נהלי העבודה, התנועה, והיחס בכלל כלפי הנציגים הדיפלומטיים הבכירים ברשות הפלסטינית? אגב, לא אתפלא אם בין המוזמנים הרבים יהיו גם ראש ממשלת ישראל ונשיאה. האם הם נערכים?