העולם הכריע: מדינה יהודית

בסיבוב האחרון של הויכוח אודות מדינת ישראל 'יהודית או ישראלית' (בן, גביזון, תמיר, "הארץ"), שכחו הכותבים המלומדים גורם חשוב מאד בעיצוב זהותנו היהודית במדינת ישראל. תמיר קובע כי מנקודת מבט ליברלית והומניסטית השיוך הלאומי הנוהג במדינה מרגע היוולדו של התינוק, יהודי או ערבי, פגום. כמו כן הוא קובע, כי למדינות דמוקרטיות אין שום צורך בהצדקת "זכות הקיום שלהן".

בהקשר זה חשוב להזכיר, בעיצומו של חג הפסח, את אחד הקטעים שאולי היינו שמחים לשכוח. "והיא שעמדה לאבותינו ולנו... שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו....". כשהיינו ילדים, וגדלנו על ברכי הציונות המדינית לגווניה. למדנו כי מדינה ריבונית "ככל העמים" תקהה, תצמצם ואולי תבטל את האנטישמיות. קטעי הגדה כמו 'והיא שעמדה' קילקלו את החזון האוטופי.

והנה יש לנו מדינה, ובית משפט עליון נאור, מדע ותעשיה. בתי החולים המשוכללים שלנו מלאים בחולים פלסטינים, ובכל זאת למצורעים דמינו. נשיא של מעצמה אזורית קורא בוקר וערב להשמיד אותנו. והעולם הציני והנאור ממלא את פיו מים. הבריטים, כך אנו למדים, שוקלים מחדש מכירת נשק לישראל על שהשתמשה בו "לדיכוי פלסטינים בעזה" משל אנו הטרוריסטים. ודו"ח גולדסטון שהוא תוצר של 'אנטישמיות עצמית' שכמובן התקבל בהתלהבות, מתעלם מאלפי רקטות שנורו על שדרות ואשקלון, ומתעלם מהפיכת אלפי אזרחים למגינים חיים בידי בני עמם הנלחמים למענם, כביכול. כל אלה מלמדים כי האנטישמיות בגלגוליה החדשים והישנים עודנה טמונה עמוק שם.

השאלה 'יהודית או ישראלית' הוכרעה מזמן על ידי העולם הרחב. העולם קובע - 'יהודית'! הוא משבץ אותנו כחוליה נוספת של הקיום היהודי לדורותיו. וכל ניסיונותינו לשנות את הדימוי נדמים כטפלים. זהו עולם טולקיני מובהק שבו מתקיים טשטוש מסוכן בין 'טוב 'לרע'. ראשי מדינה וקציני צבא האמונים על שיקולי מוסר וצדק נתפסים כטרוריסטים וצווי מעצר מוצאים כנגדם בנאורות שבמדינות. ואילו הטרוריסטים מתקבלים בשטיחים אדומים כאורחים של כבוד.

האם המחיר מוצדק?

את 'והיא שעמדה' שרנו בגרונות ניחרים בליל הסדר כמו דורות רבים שלפנינו. אנו בניו המועטים של העם הנבחר להירדף, ולא חשוב מה הוא עושה.

העם שנבחר להביא לעולם את סוד האמונה באל אחד, ואת המוסר העולה מהם. אנו בניו המצומצמים של העם הנבחר, שנבחר ליפול ולקום, לשאוף ולהתמודד. התבוננו בילדינו הרכים. אלה שעוד לא יודעים להבחין בין טוב לרע. ואלה שיתגייסו מחר לצבא או רק השתחררו ממנו, שרנו 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו' וידענו היטב שהבאנו אותם לעולם של התמודדות על עצם הקיום.

ברור אם כן, שעם כמו שלנו חייב לבחון את 'הצדקת קיומו' באורח קבע. עם שקיומו מוטל בספק על ידי אויביו ואלה הנתפסים כידידיו, חייב לשאול את עצמו האם המחיר מוצדק? ומה עלינו להיות על מנת שתהיה משמעות לקיום המסוכסך והפלאי שלנו. ההולנדי או הבריטי שקיומם כעם ומדינה איננו מוטל בספק, פטורים משאלות אלה, אבל אנחנו מחויבים לשאול את עצמנו לא רק מה גורלנו אלא גם מה יעודנו. מהי תכלית קיומנו כאן.

לפטור שאלה זאת בקלישאה כמו זו של תמיר: שמדינה צריכה להבטיח את חיי אזרחיה זה רדוד ושטוח יחסית לאתגרים הכבדים הניצבים בפנינו. ולכן הכרזנו למעשה בליל הסדר כי מדינתנו מחויבת להיות מדינה יהודית ולא רק מדינה של יהודים, אחרת היא מאבדת את מהות קיומה. גם אם יש אצלנו מי שהיו מעדיפים להתעלם מכך, יש מי שידאג לצערנו להזכיר להם מי ומה הם.