אחרי התחקיר, האב טוען: בני הוצא להורג בעוורתא

בכפר עוורתא לא הופתעו מתחקיר צה"ל, שלפיו ניתן היה למנוע את הרג בני הדודים מוחמד וסלאח קואריק בידי הצבא בחודש שעבר. "הם הוצאו להורג בדם קר ומטווח אפס", האשים אמש (יום ג') פייסל קואריק, אביו של מוחמד בן ה-18 וחצי, וטען שוב כי השניים הלכו לתומם וכלל לא רצו לפגוע בחיילים. עוד הוא טוען, כי בניגוד לדיווח של הצבא על התקרית, היא כלל לא התרחשה במחסום אלא כמה קילומטרים ממנו. לטענתו, מטרת הדיווח השגוי היא חזק את הטענה השקרית שהשניים תקפו את החיילים.

האירוע התרחש לפני כשבועיים, כשהשניים התקרבו לעבר חיילים סמוך לכפר בשומרון, ועוררו את חשדם. אחד החיילים, שחש מאוים, פתח לעברם באש, והם נהרגו. תחילה נדמה היה כי סוכל פיגוע, שבו ביקשו השניים בין השאר להשתמש בקלשון, אך בהמשך התעוררו ספקות בנושא. בתחקור האירוע, כך נודע שלשום, נקבע כי ניתן היה למנוע את הרג הצעירים, כמו גם הרג שני פלסטינים נוספים בכפר ערק אל-בורין יום אחד לפני כן.

"זרקתי את כל מה שהיה לי ביד ורצתי לבית החולים בשכם. אף אחד לא היה בטוח עדיין מי נהרג, אבל בבית החולים הצביעו עליי, אמרו 'הנה האבא של השהיד' והתחילו לחבק אותי", נזכר האב פייסל. כשהוא מחזיק את צילום הרנטגן של מוחמד, הוא טוען: "הבן שלי ובן דודו הוצאו להורג בדם קר. אפילו התקשורת הישראלית שציטטה את דוחות הצבא והפתולוגים אמרה שהם לא היו במצב של לחץ או עצבים כשהם נורו. הם היו שני חברים שעסקו בחקלאות ובאיסוף אלומיניום וגרוטאות ברזל כדי להתפרנס".

בכפר עוורתא אכן מספרים כי השניים ייזכרו כמי שדרכם לא נפרדה מכיתה א' ועד כיתה י"ב, וכי גם אחרי התיכון המשיכו להתפרנס יחד מאיסוף גרוטאות. "כל מה שנתפס איתם היה גרוטאות, והבקבוק שבאמצעותו איימו כביכול על החיילים היה בקבוק מים מפלסטיק, אותו בקבוק שהם לוקחים מידי יום לשתות", אומר פייסל. "להגיד שהם איימו על החיילים זה מגוחך. כל הכפר יודע מי שני הילדים האלה - שני ילדים שקטים שבחיים לא היו עצורים ולא איימו על איש".

בבוקר אמרו: "היום תבוא פרנסה"

האב אמנם בטוח בחפותם של בנו ואחיינו, אך מוסיף: "אפילו אם הם היו מאיימים - תנטרל אותם, תפצע אותם, אבל אל תהרוג אותם. זה גם לא להרוג אותם - זה להוציא אותם להורג". אבו איימן, כפי שהוא מכונה, מבהיר שיגיע עם הנושא עד לבתי הדין הבינלאומיים אם יהיה צורך בכך: "אני מקווה שבני יהיה ההרוג האחרון, אבל צריך להמשיך לרדוף את מי שעשה את זה כדי שהישראלים יפסיקו את הבריונות שלהם".

לטענת האב, קרוב משפחה שהיה עד לשיחה אומר כי קצין במנהלת התיאום והקישור הודה שגירסת הצבא לא נראית מהימנה. "איזו תקיפה מצדיקה ארבע כניסות בחזה השמאלי ויציאה מהצד השני, כניסה ויציאה בשני צידי המותניים ורגליים שרופות לגמרי? ירו לעברם כדורי דום-דום שמתפוצצים בתוך הגוף", אמר האב.

כמה עשרות מטרים מביתו של פייסל נמצאת המכולת של דלאל. היא מספרת כי מדי יום, כשהיו חוזרים מאיסוף הגרוטאות,

נהגו מוחמד וסלאח לעצור אצלה ולשקול את הברזל והאלומיניום שקוששו. "הם היו מוכרים את הברזל שליקטו תמורת שישה או שבעה שקלים, וחולקים יחד בקבוק מיץ שעולה שקל. ראו שמדובר בבחורים מנומסים".

דלאל מספרת כי בבוקר היום שבו נהרגו ביקרו אצלה השניים. "הם אמרו שהם מאמינים שהיום תהיה להם פרנסה טובה יותר, אבל הם כבר לא חזרו", חתמה בעצב, והאב אבו איימן התקשה לעצור את הדמעות: "שאלוהים ינקום במי שהרג אותם. גם אם הם לא ימצו את הדין עם מי שרצח את הילדים שלנו - יש אלוהים בשמיים, והוא יעשה זאת".