בין עוני לענווה: גלגוליו של מושג כלכלי
בתקופת המקרא, הכוונה במילה עני לא הייתה למחסור בכסף, אלא גם לסבל מסוגים אחרים. ובזמן שהעניים סובלים ומושפלים, לעשירים יש הכול: המילה עשיר הגיעה משורש שמי המציין שפע
בעברית יש כמה שורשים הומונימיים ע.נ.ה. שורשים הומונימיים הם שורשים שנראים ונשמעים בדיוק אותו דבר, אבל מקורותיהם שונים. אפשר לשחזר את המקורות השונים לפי השורשים המקבילים בערבית ובארמית. לַעֲנוֹת לשאלה, עִנְיָן לַעֲנוֹת בו וקול עֲנוֹת חלושה, מייצגים שלושה שורשים שונים.
המילה עני באה כנראה מהשורש ע.נ.ה/ע.נ.ו, שמשמעותו השפלה, הנמכה וסבל (לְעַנּוֹת). בהגדה של פסח שקראנו לא מזמן, כתוב שאלוהים ראה "את עָנְיֵנוּ ואת עמלנו ואת לחצנו" (דברים כו:ז). הכוונה המקורית אינה למחסור בכסף, אלא לסבל באופן כללי. התרגום לאנגלית הוא affliction.
מאותו שורש מגיעות המילים עינוי, תענית וענווה. היום משמשת המילה ענווה לתיאור צניעות, וענו הוא מי שצנוע, אך בתנ"ך קיימת המילה ענו גם במשמעות "עני". ניתן לראות זאת לפי תקבולות (פסוק שאומר אותו דבר בשני ניסוחים שונים) כמו: וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה, שִׂמְחָה; וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ (ישעיה כט:יט).
ענו - גם עני
את המשמעות המשותפת מסגירים גם פסוקים שבהם הקריאה שונה מהאיות: הכתיב הוא ענוים והקרי "עניים". כך למשל: כִּי לֹא לָנֶצַח, יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן; תִּקְוַת ענוים (קרי: עֲנִיִּים), תֹּאבַד לָעַד (תהילים ט:יט).
בתקופת המקרא, אם כן, עוני היה גם סֶבֶל מסוגים אחרים וענו היה גם עני. מאוחר יותר חל בידול בין עני - חסר כסף, לענו - איש נוח לבריות וצנוע מרצונו החופשי. הבידול במשמעות חל כנראה בשלב מוקדם יחסית, עוד לפני שגובש נוסח הקריאה המקובל כיום.
ובזמן שהעניים סובלים ומושפלים, לעשירים יש הכול. המילה עשיר מקורה בשורש שמי המציין שפע. המשמעות "שפע" קיימת עד היום בביטויים כמו שפה עשירה, דמיון עשיר ועשיר בחלבונים.
העברית שאלה גם את המקבילה הארמית של השורש: ע.ת.ר. המילה עתיר משמשת במשמעות דומה לזו של עשיר, אבל לא בכסף: תעשייה עתירת ידע היא תעשייה עשירה בידע, מזון עתיר קלוריות הוא עשיר בקלוריות, ולסרט עתיר תקציב יש תקציבים בשפע. הפועל להעתיר משמעותו להעניק בשפע.
ומה הקשר בין מזונות עתירי שומן לבין עתירה שבג"צ נעתר לה? אין קשר. גם כאן אלה שני שורשים הומונימיים - אחד מתייחס לשפע ואחד לתחנונים.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, ומרצה בנושאים מגוונים במסגרת שונות
לפנייה לכתב/ת 
