הם מדקדקים גם עם נאנסות

בתי המשפט שלנו אמורים להגן עלינו מפני כוחם של תאגידי הביטוח. אולם למרבה הצער, תאגידי הביטוח עושים שימוש במערכת בתי המשפט, כדי להתעמר בנו.

כך למשל, אין זה סוד, שכדאי לתאגידי הביטוח להתחמק מתשלום תביעות ולאלץ את המבוטחים לפנות לבתי המשפט. בסופה של התדיינות ממושכת על פני שנים, הם לא ישלמו יותר ממה שהיו חייבים לשלם מלכתחילה.

בינתיים, מבוטחים רבים מתייאשים ולא מממשים את זכויותיהם, בעוד שאחרים נכתשים ולבסוף מתפשרים. אלה ואלה מעשירים את הבעלים, המנכ"לים ושאר מנהלי תאגידי הביטוח.

בתי המשפט שלנו אמורים להגן גם על בנותינו, מפני אנסים וסוטים למיניהם. אולם גם כאן, למרבה הצער, בחסות ההליכים הממושכים בבתי המשפט, לא כדאי לאנסים למהר לפצות את קורבנותיהם.

על פי ההליכים הנהוגים בבתי המשפט, הילדה הנאנסת צריכה לעבור שוב שבעה מדורי גיהינום, משך שנים, כדי להוכיח את נזקיה. הורים רבים מעדיפים שלא להתעסק עם בתי המשפט או להתפשר, כדי למנוע מילדתם פגיעה נוספת.

מדקדקים עם הקורבנות

מצב בלתי נסבל זה יכול היה להיפתר על ידי הרעיון עתיק היומין של הטלת פיצויים עונשיים. כלי זה, כך אומר הרמב"ם בהלכות נערה בתולה, הוא אפילו "מצוות עשה של תורה". יידעו המנוולים כי עוולתם תעלה להם באובדן רכושם. יידע מי שעושה שימוש שכזה במערכת בתי המשפט, כי בסוף ההליך הוא עלול לשלם עשרות מונים יותר ממה שהיה יכול לשלם בטרם אילץ את קורבנו להיזדקק לבתי המשפט.

אולם בפועל, מטעמים שאי אפשר לתפוס אותם, בתי המשפט שלנו מדקדקים עם הקורבנות וחסים דווקא על מי שעושה בהם שימוש כדי להתנכל לילדינו ולנו. בימים אלה, כפי שנראה מייד, אותתה נשיאת בית המשפט העליון כי אפשר להמשיך ולעשות שימוש לרעה בבתי המשפט ללא חשש.

פ' התעלל מינית בילדתם בת השש של שכניו. חוות דעת של המכון הפתולוגי קבעה שהוא גם אנס אותה, אולם במשפט הפלילי הסכים פ' להודות "רק בביצוע מעשים מגונים". השופט הפלילי הביע סלידה: "מעשיו של פ' הינם מכוערים ובזויים", קבע השופט, "הם בוצעו בילדה רכה בשנים, על ידי אדם שהיא ומשפחתה נתנו בו את אמונם... תפקידו של בית המשפט הוא לשמש מגן לילדות קטנות כנגד מעשים אלה...".

מילים כדורבנות, אולם כדברי המשורר, "נשיאים ורוח וגשם אין". בסופו של יום, השופט גזר על פ' 3 שנות מאסר וחייב אותו לפצות את הילדה ב-5,000 שקל. כדי שחס וחלילה פ' לא יבוייש בפומבי, כדי שלא נדע להזהיר את בנותינו מפניו, הוטל איפול על זהותו.

תביעת נזיקין אזרחית

הוריה של הילדה לא הסתפקו בפיצויים המגוחכים שנפסקו במשפט הפלילי והגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד פ' בבית משפט השלום ברמלה. השופטת אסתר נחליאלי-חיאט שמעה עדויות על מצבה הרפואי של הילדה, על המשברים שפקדו את המשפחה, על הצורך להעתיק את מקום המגורים ולהחליף בית ספר ועל הטראומה שבחקירה על ידי חוקרת נוער.

בעבור כל הסבל והייסורים שעברה הילדה ומשפחתה פסקה השופטת פיצויים בסך 146,410 שקל. עוד היא הקפידה לקבוע, כי אין לשכוח לנכות מסכום זה את 5,000 השקלים שנפסקו בהליך הפלילי. חס וחלילה שפ' ישלם 5,000 שקל מיותרים.

ההורים ביקשו מהשופטת להטיל על מי שפגע בילדתם פיצויים עונשיים, אך השופטת השיבה בשלילה בטענה, שפיצויים עונשיים מתאימים רק למקרים חריגים ויוצאי דופן בחומרתם. השופטת קבעה כי מעשהו של פ' "ראוי לכל גינוי", אבל לא מגיע לדרגה של "יוצא דופן בחומרתו".

השופטת מיהרה להבהיר, שאין לשכוח כי פ' הוא אדם עם עבר נורמטיבי ואזרח מן השורה במשך עשרות שנים, ללא רבב. "זו מעידתו הראשונה... אין ספק שפ' כבר שילם מחיר יקר בעצם העמדתו לדין והרשעתו, וכל שכן הוא ימשיך לשלם מחיר יקר בריצוי מאסר בפועל, ובתשלום הפיצויים".

ההורים חוייבו בהוצאות משפט

ההורים פנו לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, בתקווה ששם יבינו את כאבם. אבל שלושת שופטי המחוזי, אילן שילה, מיכל נד"ב ומאיר יפרח, דחו את הערעור וחייבו את ההורים לשלם למי שהתעלל בילדתם הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. אסור שפ' יסבול מחסרון כיס, הרי עורכי דינו לא עובדים חינם.

ההורים פנו לבית המשפט העליון. "מדובר במקרה עצוב וקשה", במילים אלה פתח השופט אליקים רובינשטיין את פסק דינו. יחד עם זאת הוא קבע, כי אין לפסוק פיצויים עונשיים. לדבריו, פיצויים עונשיים "נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק", אולם מוצדק לפסוק אותם רק "במקרים חמורים במיוחד", על אחת כמה וכמה, כאשר המזיק כבר נענש במשפט הפלילי.

לפי פסיקתו, רק במקרים חריגים שבחריגים ישית בית המשפט פיצויים עונשיים. השופט פסק כי המקרה של פ' אינו חריג שבחריג ודחה את ערעור הילדה ומשפחתה. השופט יורם דנציגר, הצטרף אל השופט רובינשטיין. "למרות הסלידה המובנת מאליה ממעשיו המכוערים והבזויים של פ', הרי בהתחשב בעונש הפלילי המשמעותי שהושת עליו, אין מקום להטיל עליו גם פיצויים עונשיים".

רק השופט אליעזר ריבלין, בדעת מיעוט, סבר כי הילדה קופחה בפסיקת הפיצויים וכי יש להכפילם. לדעתו, לעובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי אין נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצויים עונשיים בתביעת נזיקין, במיוחד לאור הסכומים הנמוכים הנפסקים בהליך הפלילי.

בסופו של יום, הילדה לא זכתה בתוספת גם בבית המשפט העליון. אולם ההורים לא ויתרו. חדורים באמונתם במערכת הצדק הישראלית, הם פנו אל נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש וביקשו ממנה להורות על קיום דיון נוסף בסוגיה, בהרכב מורחב יותר.

"אין הצדקה לקיום דיון נוסף", קבעה הנשיאה בהחלטה קצרצרה. אכן, היא מודה, ניתן לומר כי בפסק הדין של שלושת שופטי העליון יש פיתוח מסוים של ההלכה בדבר הנסיבות בהן ייפסקו (או לא ייפסקו) פיצויים עונשיים. לדבריה, פיתוח הלכתי זה אינו נעדר חשיבות, אולם לא כל פיתוח הלכתי מצדיק את קיום ההליך הנדיר והייחודי של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון.

בכך למעשה נסתם הגולל סופית על מוסד הפיצויים העונשיים במשפט הישראלי. אנסים, תאגידי ביטוח, ומתדיינים סדרתיים אחרים, העושים שימוש יומיומי לרעה במערכת בתי המשפט, כדי לייאש את כולנו מלשאוף לצדק, יכולים לנשום לרווחה.